ביקורת ספרותית על היינו שקרנים מאת א' לוקהארט
ספר מעולה

---

ברוכים הבאים אל משפחת סינקלר הנהדרת.
אצלנו אין פשעים.
אצלנו אין התמכרויות.
אצלנו אין כישלונות מחפירים.

הפתיחה הזאת, כל כך פשוטה וקולעת, מסמלת את הקסם המדהים שבספר הזה.
אין דרך שבה אצליח לתאר מה מיוחד כל כך בספר למי שלא קרא אותו.
הוא שונה, על הצד הטוב ביותר.
הוא מצליח, במשלב לשוני בינוני ודיאלוגים פשוטים ולא מתפלספים, להעביר כל כך הרבה נקודות חשובות, וללחוץ על כל רגש אי שם בתוך הלב.
הוא ספר רציני מספיק כדי שמשפטים כמו "לא לאכול שלג צהוב" לא יהיו ניסיון כושל לבדיחה, אלא יעוררו חיוך אמיתי.
הוא רומן בוגר מספיק כדי שלא תצטרך פירוט של עמודים שלמים של מחוות רומנטיות פיזיות כאלו ואחרות, אלא חיבוק אחד וידיים משולבות.

הסיפור נפתח כשקיידי סינקלר שיש-לה-עוד-שם-שאני-לא-זוכרת (אם כבר מדברים על זה, החיסרון האחד והבולט בספר הוא השמות הבלתי נסבלים שבו, ראו ערך "גאט") בת שבע עשרה, ומספרת על הקיץ של גיל חמש עשרה, בו נחבלה בראשה בדרך שאינה ידועה לנו או לה, וכתוצאה מכך שכחה את רוב אירועי אותו הקיץ.
במהלך הספר, המלא בזכרונות מקיצים שונים, מנסה קיידי להזכר באותו אירוע מכונן ששכחה.
קיידי, ספורטאית בלונדינית-לשעבר בעלת סנטר רבוע וחבטות הגשה חזקות במגרש הטניס, היא בת למשפחת סינקלר המושלמת.
ובדיוק על כך מדבר הספר – על השלמות הלא מושלמת.
אף אחת מהדמויות לא צריכה להגיד "אין דבר כזה שלמות" באחד מהדיאלוגים שלה כדי שהקורא יבין. היופי בספר הזה, בין כל שאר נקודות האור שבו, הוא שאין צורך להגיד שום דבר.
קיידי לא עוזבת את החדר בכעס. היא פשוט עוזבת אותו, והכתיבה טובה מספיק כדי שהקורא יבין לבד שהיא לא עוזבת בדילוגים מלאי אושר.
לוקהארט לא מאכילה את הקורא בכפית. יש שיגידו שזה חיסרון, אבל אני רואה בזה יופי – הספר לא מוגש לך מושלם ועטוף בסרט, אלא אלסטי וניתן לשינוי. אני בטוחה שחלקים ממנו ראיתי בעיני רוחי באופן שונה לחלוטין מכל קורא אחר.

יתרון נוסף מתוך ים היתרונות שבספר הזה הוא הדמויות.
הן מושלמות כל כך שהן לא מושלמות. בכך עוסק כל הספר – שלמות למראית עין, חזית זקופה שמסתירה שקיות שחורות מתחת לעיניים ולילות של שיכרות. הדמויות אמיתיות, כאובות ומעוררות הזדהות. הדמות הראשית עושה כל כך הרבה החלטות שגויות, וכל אחת מהן דוקרת אותך בלב, כי איכשהו הנחת לה להכנס לשם.

וכל זה מבלי שאגיע אפילו אל הסוף, שבלי לגלות הרבה אומר שהשאיר אותי פעורת פה ודומעת. (מאלרגיות, כמובן. יש כאן כל כך הרבה פרחים ואבק ופרווה וחמצן).
לא זכיתי להרבה סופים מפתיעים ומנערים כמו זה.

אין לי עוד דרכים לתאר את היופי בספר הזה. פתחתי בידיעה שלא אצליח, אבל אני חושבת שהוצאתי מעצמי את המיטב.
חמישה כוכבים, פשוט כי אי אפשר לתת יותר מזה.
הספר הזה הוא דעות קדומות, פטריוטיות והכחשה.
הוא חיוך ובכי.
הוא לב שבור, חוף ולהבות.

» ביקורות נוספות של White Swan
» ביקורות נוספות על היינו שקרנים