☁SPIRIT☁

☁SPIRIT☁

בת 16 מכדור הארץ



הרגע בו אתה מפקפק ביכולת שלך לעוף,
הוא הרגע בו אתה מאבד את היכולת לעשות זאת.





» דירגה 48 ספרים
» כתבה 47 ביקורות
» יש ברשותה 24 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 3 שנים ו-11 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני חודשיים
» קיבלה 117 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של ☁SPIRIT☁

» מדף הספרים (4 מתוך 24)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 47 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

אם לומר את האמת, אני מפחדת לכתוב ביקורת על הספר הזה. אני מפחדת להרוס אותו, אבל בכל זאת- אני אשתדל לעשות את המיטב. ''מה הטע... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-9 חודשים


''שמי הוא קוותה, לשמות נועדת חשיבות רבה, שכן הם מלמדים הרבה על בעליהם. היו לי יותר שמות מכפי שזכאי אדם יחיד לשאת, אולי שמעתם ... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-10 חודשים


באחד מאותם ימים מעטים, בהם הצלחתי לגרור את אמא שלי לסטימצקי ולשכנע אותה לקנות לי ספרים כאשר הבטתי סביבי ושקלתי מה הכי כדא... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-10 חודשים


זה מסוג הספרים שאני רואה על המדף בספרייה כל הזמן עד שבסוף אני נכנעת ומתחילה לקרוא אותו. אני חייבת להודות שציפיתי למשהו אח... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים


הספרייה שלנו קטנה, ולכן קראתי את רב הספרים המעניינים שנמצאים בה. בדרך כלל אחריי שעות ארוכות של חיפוש אחר ספר טוב בין המדפ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים


אני יושבת עכשיו מול המחשב ותוהה איזו מין ביקורת לכתוב על הספר הזה. אני חושבת איך אני יכולה לנסח ביקורת שתסביר בצורה מסודר... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-1 חודשים




מוצגות 3 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

"כל אדם בעולם צריך לפחות פעם אחת בחייו לעמוד על במה ולקבל מחיאות כפיים סוערות," סובר אוגוסט, ילד בן עשר, תלמיד כתה ה' בבית הס... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-1 חודשים


ברוכים הבאים אל משפחת סינקלר הנהדרת. אצלנו אין פשעים. אצלנו אין התמכרויות. אצלנו אין כישלונות מחפירים. הפתיחה הזאת, כל ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-2 חודשים


"היא הולכת להיות שם?" אחותי שאלה את אימי ביום שישי אחד, ביום שלמחרת היינו אמורים ללכת לארוחה ערב משפחתית גדולה שכוללת כמעט ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-10 חודשים


עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני שנתיים ו-10 חודשים
» את כותבת מדהים :0 (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-2 חודשים
» איזה נדירXD (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-2 חודשים
» XD (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-3 חודשים
» טעות שליXD (ספרים חדשים)
לפני 3 שנים ו-3 חודשים
» ~ספרים~ (ספרים חדשים)
לפני 3 שנים ו-11 חודשים
» אמממ... (שירים ומשוררים)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שנתיים ו-10 חודשים
» (פור - מפוצלים #4 / ורוניקה רות)
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

יותר מקיץ שלם הייתי תקועה במחסום כתיבה- והנה הוא עבר לו, ואני הרגשתי שאני רוצה לכתוב, כל כך רוצה שזה שיגע אותי. אני מניחה שאחריי כל כך הרבה זמן שלא כתבתי נהייתי ... 'חלודה'[?]
מה גם ששירים זה לא הצד החזק שלי, אבל היה לי רעיון אז זרמתי איתו ^^


לילה יורד, חלומות מתוקים.
האורות בחלונות אט אט כבים,
אנשים מנסים אך לא מצליחים
באותו לילה חשוך לראות למרחקים.
מנורות רחוב נדלקות ואנשים ישנים
אפילו התינוקות כבר נרדמים.
צרצרים רעשים בשעות השקטות
גם המכוניות כבר לא נוסעות.

חלומות, סיוטים - ארוכים וקצרים
פיות, שדונים - מפלצות ושדים.
החושך עוטף, אפלה מתפשטת
חיבוק חשוך וקר מעל שמיכה מחממת.
אין איש ברחובות, הם דוממים כבר שעות.
השינה בשיאה, מחכה ומחכה,
מחכה לתום הלילה היביא איתה זריחה נעימה.

בוקר עולה, חלומות נגמרים.
האורות בחלונות אט אט נדלקים,
אנשים מקיצים משינה מתוקה
מלאה חלומות על טוב ועל רע.
צרצרים משתתקים, הכביש כבר סואן
והנותר מהלילה לאיטו מתפוגג.

הסדינים מתקפלים והשמש זורחת,
הרחובות מתמלאים ומלמולים נשמעים.
אנשים פיקחים וָאנשים עייפים
מתכוננים כולם למשך היום -
בסופו יעצמו עיניהם וישקעו בשינה
מתוקה וחמימה,
תחת אותו ירח גדול הבוהה בכולם
מבעד לחשכה.
נכתב לפני שנתיים ו-10 חודשים
זה דיי גרוע, כן אני יודעת. כתבתי את זה כשהייתי בת תשע או עשר, ויש לזה המשך אבל הוא אפילו יותר נוראי, אז אני לא אפרסם אותו.
והייתי מוחקת את ההודעה הזו, או מוחקת את הסיפור דרך העריכה. אבל אין לי מה לכתוב פה במקום וחבל להשאיר הודעה ריקה XD


אני קוראת לזה : מבית אומנה -




''מה זה?'' שאלה אותי פסיכולוגית ילדים שאני ממש לא צריכה.
'' אמא'' עניתי בראותי צללית שחורה על גבי דף לבן שהחזיקה הפסיכולוגית מולי.
'' וזה?'' היא שאלה. ''אבא'' עניתי. ''אני יכולה לשאול אותך לאיזה הורים את מתכוונת?'' שאלה אותי הפסיכולוגית. '' לאלה שבאמת הולידו אותי, לא המתחזים האלה.'' עניתי בפשטות ובזעם. לשמע תשובתי הזעיפה אמי החורגת את פניה. או לפחות היא טוענת שהיא לא אמי החורגת.
''גאיה, את יכולה לצאת לדקה? אני רוצה לדבר עם נוגה לבד.'' אמרה הפסיכולוגית ואמי, גאיה, יצאה מהחדר.
'' למה את חושבת שהיא לא אמך האמיתית? שהולידה אותך?'' היא שאלה ברוך.
'' את מתנהגת אליי כאילו אני בת שנה. אני לא. את לא צריכה לשאול אותי ככה. זה שגדלתי בבית אומנה לא אומר שאני חסרת חינוך, ואני לא יודעת לדבר בשפה גבוהה יותר, או להבין מה אומרים לי.'' התנפלתי על הפסיכולוגית. היא לא נרתעה היא חייכה אליי. כאילו היא עובדת עם ילדים כמוני כל יום. נמאס לי שמתנהגים אליי כאילו אני תינוקת. אני בת שתיים עשרה, ואני לא טיפשה חסרת חינוך.
'' אני מבינה. אולי תספרי לי את סיפורך... ואני אנסה לעזור לך?'' היא שאלה אותי. הזעפתי פנים אני לא אוהבת לספר את הסיפור שלי אבל אני חייבת. אחריי שלוש טיפולים שלא הסכמתי לדבר . אמי התחילה להטיל עליי עונשים ועבודות בית קשות לעשות ואין לי כוח לקרצף עוד שני קומות של רצפות. אז התחלתי לדבר והפסיכולוגית נראתה מרוצה מזה.
''אני זוכרת שכשהייתי קטנה מאוד נלקחתי מהוריי אל בית אומנה קטן, אני לא זוכרת מה הסיבה שנלקחתי, מעולם לא סיפרו לי, אני זוכרת שגררו אותי משם ואני רציתי לראות את פניי הוריי פעם אחת נוספת. אבל לא נתנו לי. כשהגעתי לבית האומנה הרגשתי ממש בודדה, לא היו לי חברים ושנאתי ללמוד. שנאתי עוד יותר לראות ילדים נלקחים אל הוריהם הקודמים, או אל הורים חדשים.
היה מורה אחד, קראו לו רונן. הוא היה מכייף איתי ומארח לי חברה. הוא גם עזר לי להשתלב ככה שתוך חצי שנה כבר התחילו להיות לי חברים. התחלתי להתרגל לבית האומנה והשתדלתי לא להיזכר בהוריי אבל חלמתי עליהם תמיד. וגם הייתה לי תמונה שלהם. ככה שלא יכולתי לשכוח את פניהם.
אחרי חמש שנים, נכנסו שני הורים אל בית האומנה. וטענו שהם הוריי הביולוגים. אבל לא האמנתי להם הם אפילו לא דומים להוריי האמתיים. לאמי האמיתית הייתה צמה זהובה. ושערה של זו בכלל שחור. לאבי היה שער שחור. וזה בכלל בלונדיני. אבל בכל זאת למרות תחנוני מסרו אותי אליהם. אני גרה אצלם כבר שנתיים ואני לא מאמינה להם. אבל זיכרונות הוריי מתחילים להישחק, כי אני לא מוצאת את התמונה שלהם. אני יכולה להישבע ששמתי את התמונה במזוודה שהוריי החדשים ארזו לי...'' הפסקתי לדבר.
''אני מבינה..'' המהמה הפסיכולוגית.
'' לא את לא! את לא יכולה להבין שום דבר מהחיים שלי תפסיקי לשחק אותה!'' צעקתי עליה. התעצבנתי. למה סיפרתי לה את זה בכלל! היא זרה גמורה!
גאיה אמי נכנסה וסימנה לי לצאת החוצה, בלית ברירה יצאתי. אני לא רוצה למשוך עוד שלוש קילו עשבים מהחצר עוד פעם.
לא שמעתי בדיוק מה הפסיכולוגית ואמי דברו. אבל אמי לא הייתה מרוצה מכך.
כשיצאה מחדר הפסיכולוגית בפנים זעופות ורציניות, היא לא הייתה מרוצה מתשובותיי כנראה, אבל נראה היה שהיא מרוצה מזה שהתחלתי לענות. היא כנראה מרגישה שלאט לאט היא תצליח להפוך אותי לבת המושלמת. אבל זה לא יעבוד לה. אני לא מוכנה לשכוח את הוריי הקודמים.
''בואי חוזרים הביתה. את צריכה לעזור לי להכין ארוחת שבת'' היא אמרה וצעדה החוצה מין הבניין, צעדתי אחריה בראש מורכן. מה היא רוצה? להרוג אותי? להכין ארוחת שבת עם אמא נשמע דווקא לא רע בהתחלה כשהיא אמרה לי את זה בפעם הראשונה. לאט לאט הבנתי. שלעזור לאמא להכין ארוחת שבת, זה לתת לאמא לישון כל היום. ואז להכין ארוחה למשפחה המורחבת שאני בכלל לא מכירה.
וזה לא סתם משפחה מורחבת. קודם כל, נתחיל מהצד של אבא- יש לו ששה אחים ארבע בנות ושני בנים. לכל אחד מהם יש בעל או אישה, ובערך בין שתי ילדים עד ארבעה. וכולם מוזמנים. אבל שלא נשכח גם את הוריו... סבא וסבתא חורגים ששונאים אותי על כך שהגעתי לבית המשפחה. וגם הם מוזמנים.
אני לא יודעת אם הם יחליטו להרחיב את המשפחה של אבא ולהזמין גם את האחים שלהם, אני מקווה שלא.
ונעבור לצד של אמא? זה קצת יותר מסובך, קודם כל יש לה אולי רק שתי אחיות. אבל הן מבוגרות ממנה בערך בעשר עשרים שנה, ברגע ששמעתי את זה כמעט התעלפתי, ויש לכל אחת ארבעה ילדים, שהספיקו כבר לגדול ולהתחתן, למזלי להם עוד אין צאצאים. נכון שמזמינים את הוריה של אמי החורגת גם, אבל הם פחות שונאים אותי. אבל אני לא מתכוונת להגיד שאנחנו ביחסי שלום. הם פשוט לא יורדים עליי בפומבי כמו הוריו של אבי החורג, מארק. אבל הם כועסים מאוד על גאיה ומארק כי הם הביאו אותי לפה. אז נכון שיש את כל זה. אבל לכל צד במשפחה יש דרישות- איך להכין את הסלט... איזה קציצות ואיזה תוספות. ותאמינו לי לבשל את כל זה זה לא כזה כייף, ואמא תמיד אומרת לי להכין כמות כפולה.
לפחות לאחים החורגים שלי אני לא צריכה להכין אוכל, הם תמיד לוקחים כמה כריכים והולכים לצפות בטלוויזיה. אהה. הנה עוד הוכחה שאני לא הבת של גאיה ומארק. גם כשעזבתי בגיל חמש לא היו לי אחים. אז איך יש לי אחות קטנה בת ארבע. ואח גדול בן 13?
אמי ואבי החורגים מעולם לא ענו לי על זה, אבל החליטו שאני לא זוכרת או שפשוט אני משקרת כדי לחזור לבית האומנה.
כשהגענו הביתה אחותי הקטנה קייטי, כבר הספיקה לבלגן את כל הבית, ואחי הגדול קיי נעל את עצמו בחדרו והקשיב למוזיקה רועשת במיוחד. מארק לא היה בבית. ובעוד שעתיים מעכשיו אצטרך להתחיל להכין אוכל. איזה אמא נורמאלית תעשה דבר כזה לבת שלה? אם היא טוענת שהיא הבת האמיתית שלה!?!
לפי מבטה של אמי נראה שזה לא סוף המטלות היומיות.
'' אז על מה דיברת עם הפסיכולוגית?'' שאלה אמי למרות שהיה ברור שהיא יודעת.
'' כרגיל...'' אמרתי וצנחתי על הספה הסגולה והמרופטת. רציתי לראות טלוויזיה, אבל גאיה אף פעם לא הרשתה לי לצפות בה. ''עד שתתחילי להכין את ארוחת שבת תשמרי על קייטי...'' היא אמרה ונכנסה לחדר השינה שלה. נעצתי מבט עייף בקייטי והיא חייכה אליי חיוך תמים, ואז המשיכה להשליך צעצועים בכל רחביי הבית.
''אל תתני לה לבלגן!'' צעקה אליי גאיה מחדרה וטרקה את הדלת. אוייש, לא לתת לקייטי לבלגן זה בלתי אפשרי כמו לחתוך את הרגל שלך בעזרת נוצה- והיא יודעת את זה טוב...טוב... פשוט נמאס לי שכל המטלות והדברים הבלתי אפשריים והמעצבנים והקשים נופלים עליי. מילא - אני הבכורה בבית? ממש לא ! יש פה בן שגדול ממני בשנה שיעשה הוא את כל העבודה...
ובאמת חסר לו קצת חינוך, אבל אני יכולה להבין מאיפה הוא קיבל את זה.
'' לא תצליחי ולא תצליחי...'' קנטרה אותי קייטי. ''אין לי כוח לזה קייטי פשוט בואו תדליקי טלוויזיה ותעבירי לערוץ שמעניין אותך...'' אמרתי.
'' למה שאת לא תדליקי? אהה נכון! את הבת הכי פחות מוערכת במשפחה, אז את לא יכולה לעשות את זה... מסכנה!'' היא צחקקה קפצה על הספה והדליקה טלוויזיה. היא צופה בדורה, רציני- אפילו בגיל ארבע מי צופה בדורה!?! אבל אני צופה איתה כי אין לי משהו טוב יותר לעשות. אהה רגע יש לי- זה או זה או לסדר את הבית. ומילא אני אקבל עוד מטלות מאוחר יותר אז אני מעדיפה להשתרע על הספה ולהשתעמם.
אני מתגעגעת לחברים שלי בבית האומנה ולרונן המורה למתמטיקה, אליו הכי התגעגעתי אפילו לשיעורים שלו. עברו שנתיים מאז הפרידה מבית האומנה ושבע שנים מאז הפרידה מהוריי... הוריי הביולוגים, אמי בעלת הצמה הזהובה והעיניים הכחולות והנוצצות. ואבי טיפה שמנמן שערו שחור ועיניו ירוקות.
אליהם אני הכי מתגעגעת, אני תוהה מה גרם להם להשאיר אותי בבית האומנה, ולא לתת לי לראות את פניהם יותר, או לא לתת לי מזכרת נוספת מלבד התמונה שלהם ששמרתי תמיד בכיס מכנסיי.
קול דלת נפתחת העיר אותי מהרהורי, הרמתי את מבטי וראיתי את קיי יוצא מחדרו. היה לו שער שחור ועיניים חומות. לא כמו לי, לי יש שיער חום ועיניים כחולות. ואני הרבה פחות דיכאונית ממנו, למורות שהבית הזה וכל דייריו משפיעים עליי לרעה. ''באמת נוגה? את רואה דורה? לאן התדרדר עולמנו?'' הוא מלמל לעברי והלך למטבח להכין לעצמו ארוחת צהריים. מכל המשפחה החדשה והמעצבנת שלי אותו אני הכי אוהבת. אולי הוא דיכאוני למדיי אבל יש לו קצת חוש הומור. והוא לפחות מתייחס אליי כאל בן אדם. לא כאל משרתת או סתם מישהי שנלקחה מהרחוב. אז כן אולי חסר לו קצת חינוך. אבל הוא אחלה בן - אדם. קמתי מהספה והתחלתי לאסוף את הצעצועים של קייטי. יש לי עוד שעה עד שאני צריכה להתחיל להכין את ארוחת שבת ועד הערב עד שגאיה תתעורר, ואני לא רוצה לעצבן אותה עוד יותר, גם ככה אני סובלת מספיק עבודות בית כשאני מתחילה להשתחרר ולדבר עם הפסיכולוגית הזאת. אפרופו פסיכולוגית גם מחר אני הולכת אליה. מעניין לאן היא תתחיל לדובב אותי הפעם…
אחריי שסיימתי להכין את האוכל לפי בקשותיהם של כל אחד מבני המשפחה וכמעט התעלפתי, מרב תשישות נאלצתי ללכת להתקלח כי הסרחתי בטרוף. אחר כך שטפתי את הפנים והלכתי לחדר המאולתר שהכינו לי. הייתה בו מיני מיטה כזאת, שכנראה רצו לזרוק אבל מצאו בה שימוש בשבילי. לא היה שם ארון או שולחן או שידה. רק המזוודה שלי וקירות חלקים. על המיטה הרעועה היה סדין, ושמיכה . אפילו בשביל כרית הם לא השקיעו בשבילי. והם קוראים לעצמם הוריי הביולוגים? אם באמת היה איכפת להם אולי, אם הם היו מתייחסים אליי כאל בן - אדם אולי... אולי הייתי משתדלת לשכוח את הוריי ולהנות. אבל הם לקחו אותי לפה כדי שאעשה את מטלות הבית שלהם. או כדי לאמלל אותי. והם מתייחסים אלי כמו אל משרתת. אני רוצה את התמונה של הוריי, אני רוצה להיזכר בהם אבל דמותם נשחקת בזיכרוני. אני מתכרבלת במיטה ומתכסה בשמיכה לפתע אני מרגישה מים שמרטיבים אותי מכף רגלי ואת הבטן. העפתי את השמיכה הצידה, וסקרתי את המיטה, הייתה שם קערת מים קטנה שהונחה במיטתי ונשפכה עליי, מצאתי גם פתק, הדיו התמוסס במים אבל הספקתי לקרוא.
'אכלת אותה, מקייטי, וזה לא הסוף'. ואז הדיו נמחק ונשחק לגמרי. כמו תמיד כדי שלא אוכל להאשים אותה ולהוכיח להוריי החורגים שאני כן אחראית וזו ביתם הקטנה קייטי. אין לי סדין או שמיכה אחרים. כך שאני מניחה שאאלץ לקפוא מקור בערב. סגרתי את דלת דרי והחלפתי בגדים בזריזות. את הבגדים הרטובים הנחתי להתייבש בקצה המיטה. הסדין והשמיכה היו רטובים כולם. את השמיכה פרסתי על הרצפה ואת הסדין ליד. המזרן היה לא נוח במידה נוראית אבל איכשהו הצלחתי להירדם. מעניין מה קייטי תעשה לי בבוקר. היא תמיד עובדת עליי או מנסה לעבוד עליי. ובסוף אני סובלת מזה בגדול. ואם אין לי מזל אז גאיה ומארק מאשימים אותי ואת חוסר האחריות שלי במקרים ואני מקבלת מטלות בונוס.
כשאני מתעוררת בבוקר. אני פותחת את הטלפון הנייד שלי שקיבלתי מרונן ליום הולדתי העשירי.' הוא ישמש אותך ויעזור לך רבות, תשמרי עליו'. ובאמת שמרתי במשך שנתיים שלמות הוא נגרם לו אפילו הנזק הקטן שבקלים. אני מגלה שהשעה עשר בבוקר ואני יודעת שזה נתן לקייטי מספיק זמן למתיחה נוספת. אני מביטה סביב ומגלה שהסדין והשמיכה שלי עדיין רטובים וגם מלאים בבוץ. לפחות היא לא נגעה בבגדים שלי. נאנחתי והכנסתי את הבגדים היבשים למזוודה. הלוואי ויכולתי להחזיר לה. התפללתי בלבי ויצאתי מהחדר. לפי קולות הטלוויזיה ששדרה האבקות. והצלחת שבכיור אני יודעת שקיי התעורר מוקדם יותר סיים לאכול וכרגע הוא צופה בטלוויזיה. אכלתי קצת קורנפלקס והלכתי לסלון. בדרך כלל קיי היה אומר לי בוקר טוב או משהו. אבל הפעם הוא לא אמר. ואני מבינה אותו אביו מארק ישב לידו וצפה איתו בהאבקות. בפעם האחרונה שקיי הפגין כלפיי יחס של בן אדם אל בן אדם. ליד גאיה או מארק. הוא נאלץ להכין ארוחה משפחתית ליום שבת. נכון שזה פתר אותי לשבוע נוסף אבל זה לא מנע ממני לרחם עליו.
אני יודעת שלצפות עם קיי בטלוויזיה יעורר את עצביו של מארק אז אני חוזרת על צעדיי חזרה אל המסדרון ויוצאת החוצה מהבית. הלוואי ויכולתי לברוח. אבל יש תחנת משטרה כמה רחובות מפה. ואם גאיה תתקשר למשטרה אני בספק אם אצליח לברוח. התיישבתי על הדשא שקצצתי יומים קודם לכן ועצמתי את עיני, חום השמש עינג אותי, אחריי הלילה הקפוא שקייטי כפתה עליי.
''איפה היא?'' שמעתי צווחה עולה מהבית. זו הייתה גאיה, היא בטח מחפשת אותי. חזרתי בריצה אל תוך הבית ונעמדתי דום מול גאיה הזועמת.
'' מה את חושבת לעצמך? אנחנו דואגים לך לסדין ושמיכה ואת מרטיבה אותם ומלכלכת אותם בבוץ!?!'' היא צרחה עלי. '' אני לא עשיתי את זה. זו קייטי.'' אמרתי. אני כבר לא מגמגמת אני רגילה לצרחות שלה, ואין לי מה לפחד, אני לא חייבת לאף אחד שם שום דבר.
'' יופי!, חזרנו להאשים את קייטי! חשבתי שהפסיכולוגית עזרה לך להתגבר על זה בשנה שעברה! היא רק בת ארבע תרדי ממנה! '' היא צעקה עליי. קייטי יצאה מהמטבח עם כריך ביד וגיחכה, מארק התעלם ויצא לעבודה. קיי נעץ בקייטי מבט כעוס וקייטי חייכה אליו והמשיכה בדרכה אל חדרה.
שתקתי, אין לי איך לענות לזה. ''אני עכשיו הולכת לעבודה, כשאחזור לקחת אותך לפסיכולוגית אני רוצה לראות את הגינה מסודרת ללא עשבים שוטים, ללא עלים שנשרו, ואני רוצה שתספיקי גם לגזום את השיחים!'' היא הטילה עליי את המשימות לקחה את תיק העבודה שלה ויצאה. עד שהיא תחזור זה ארבע שעות מינימום, אין לי זמן לבזבז.
לקחתי כמה שקיות כדי לשים בהם את העשבים השוטים ויצאתי לחצר, קייטי הלכה לשחק בצעצועיה וקיי המשיך לצפות בטלוויזיה. נראה כאילו החיים שלהם דבש. אני רק מרחמת עליהם או יותר נכון אני מרחמת רק על קיי, שגאיה ומארק הם הוריו הביולוגים, מוזר שמשתי מוטציות יצא בן אדם נורמלי.
התחלתי לעקור את העשבים והשמש הקופחת הקשתה עליי מאוד, הזבובים זמזמו והתעופפו לידי רב הזמן וזה עצבן אותי מאוד. אחרי שסיימתי לעקור את העשבים התרוממתי ויישרתי את גבי הדואב. הבטתי סביבי, תמיד התפעלתי מגודל הגינה שרכשו הוריי החורגים. ריבוע דשא שיכול להכיל תשע או עשר מסעיות ענק. באמצע שביל אבנים נקיות וחלקות שאני מבריקה מדיי יום או יומים, מצדי השביל כמה שיחים מהודרים קטנים שהוטל עליי לגזום, ומסביב לרבוע הגינה המון עצים ופרחים בשלל צבעים, כל זה והם לא החליטו לבזבז עשר שקל כדי לקנות לי כרית שאוכל לישון עליה.
הבטתי בטלפון הנייד שלי, השעה שתיים עשרה בצהריים, אני שומעת את צלילי הטלוויזיה רועמים ' מרתון האבקות...' אויי... כמה חבל שכרגע החופש הגדול, אני מעדיפה ללמוד מאשר להיתקע כאן. אבל אני בספק אם הוריי החורגים היו נותנים לי ללכת לבית הספר שנה נוספת אחריי הבעיות שהם חושבים שעשיתי בגלל קייטי המרשעת הקטנה הזו.
נותרו לי עוד שלוש שעות עד חזרתה של גאיה. התחלתי במלאכת גיזום השיחים. השמש הייתה כה חזקה, אפילו כובע הם לא הרשו לעצמם להביא לי. אני לא מבינה איך שרדתי את השנתיים האחרונות ככה... פשוט לא מבינה.
אחריי שסיימתי לגזום את השיחים גרפתי במהירות את העלים ועליתי בחזרה אל הבית, המזגן פעל, גלי קור הכו בי והרגשתי נפלא. הלכתי לחדרי נראה שגאיה לקחה את הסדין והשמיכה שלי לכבסה כי הם כבר לא היו שרועים על הרצפה. התיישבתי על המיטה שלי ונאנחתי. הלוואי והיה לי משהו לעיין בו בזמן שאני מחכה לגזר דיני אצל הפסיכולוגית. אפילו שיר קטן, אפילו תמונה... תמונה.. מעניין איפה כרגע התמונה של הוריי.



(אווופס, יצא לי ארוך קצת יותר מדיי)...
נכתב לפני 3 שנים ו-11 חודשים
קבוצות קריאה:
הקוראים:
  • לפני חודש מיגלי בן 48 מתל אביב
  • לפני חודשיים whitefang בן 21 מhidden leaf
  • לפני 3 חודשים mottybar בן 29 מראשון לציון
  • לפני חצי שנה פני בת 15 ממקום לא מזוהה
  • לפני חצי שנה הצעדן בן 15 מיבנאל
  • לפני שנה ו-2 חודשים נונו בת 16 מיהוד
  • לפני שנה ו-3 חודשים הארכיטקט בן 37 מפתח תקווה
  • לפני שנה ו-8 חודשים רו בת 15 מכפר סבא
  • לפני שנה ו-8 חודשים תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני שנה ו-9 חודשים six♣ בת 14 ממחנה חצויים פינת מחוז 4
  • לפני שנה ו-9 חודשים לה לה לה בת 34 מארץ לעולם לא
  • לפני שנה ו-9 חודשים -^^- בת
  • לפני שנה ו-11 חודשים תולעת אחת בת מארץ לעולם לא
  • לפני שנתיים רוניני בת 18
  • לפני שנתיים akita בן 26
  • לפני שנתיים החצילה מקומה שלישית בת 14 מעגבניה
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים הספר הוא ביתי בת 16 ממצוק עורבים
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים greek princess בת 16 מנחשו לבד....
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים It's me בת 18
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים Goldilocks בת 15 מיערות הגמדים
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים Saar33 בן 21 מרמת גן
  • לפני שנתיים ו-7 חודשים BookLover בת 18 ממכתש גודריק
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים WOLF בת מהיער המכושף (סוף העולם שמאלה)
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים Braveheart בן 34 מזכרון יעקב
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים SHIRA בת 16 מאיפשהו
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים LoL Girl בת 17 מחיפה
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים Just a girl בת 14 מארגז הצעצועים השבורים
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים sister fox בת 21
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים שרוני בת 23 מקצה העולם
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים במבה בת 17 מכדור הארץ
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים snow fox בת 17 מקיבוץ בהרים הקפואים
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים מארן בת 19 מלוריאן
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים viper בת 16 מאי שם מעבר לקשת
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים noa בת 18
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים omerso בת 15 מבית חשמונאי
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים אָ̽͒̇̇̇ק̶͘͜҉̩̗̼̰̰̱̰̻̲̰͟וּ̘ בן 19 מה̛ͮ̏̇͊ͫ͊̍ͥ͛̈́̆͐ͩ̿ͬͦ͝҉̠̺̹̖͎͔͉̜͙͕͓̱͇מ̴̨̯͈̮̣͔͇͍̹͍̫͂̏͂̅ͦ̃ͬ͆ͬ͒ͥ̀̚̚͢ח̧̡̱̗̭̙̳̦͖̘̪͖͇̙̮͍̭͇̠͗͗̿̐̈́͌̿͒́͝͞ͅב͋̆ͥ̾ͥ͂ͫ̍ͮ̇ͥͥ̄̐ͥ҉͓͎͎͚̳͍̜̰̰̲̱͙͈͙̟̘͙̗͓͟ר̴̨̝̫̺̱̦͉̱̣̬̮͔̗̹̮̗͒̈͑̊̀͗̌ͦ͑͐͡ת̮͕̣̜̝̤͔͍̗̥̟͙͙̮͚̹̟̖̗ͫ̐ͣͬ̏͛̀̀̕͞
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים קריקטורה בת 24 ממכתש גודריק
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים doctor who בת 17 מהווגוורטס
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים תַאלְיה~~ בת 15 מFAR FAR AWAY~
  • לפני 3 שנים HERMIONE. G בת 16 מהוגוורטס
  • לפני 3 שנים Command בן 20 מהנהר שיוצא מעדן
  • לפני 3 שנים יפעת100 בת 43 מחולון
  • לפני 3 שנים swarley בת 17 מפתח תקווה
  • לפני 3 שנים גמיבר פונפון בת 15 משום מקום
  • לפני 3 שנים Lich בת 18 מארץ יצורי הפרא.
  • לפני 3 שנים <font color=110066>מישהי בת 20 מעולם אפל..
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים matrix בן 18 מאי שם
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים <FONT COLOR= RED>Killer בן 21 מkonoha
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים michalro בת מור וקינמון
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים מנהלות מימד 72 בת 18 מהמימד האחרון


הביקורות האחרונות של ☁SPIRIT☁ שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא עדי לפני 4 חודשים
2. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא אנונימית לפני 5 חודשים
3. נעלי בלט - פרוזה עשרה קלאסיקה # / נואל סטריטפילד שלוש בנות מאומצות, בית אחד ו... המשך לקרוא מושמוש לפני 9 חודשים
4. הפירמידה האדומה - משפחת קיין והאלים המצריים #1 / ריק ריירדן ראיתי את הספר כמה פעמים בספ... המשך לקרוא נעם לב לפני שנה ו-8 חודשים
5. משחקי הרעב - משחקי הרעב #1 / סוזן קולינס אמרו לי שזה אכזרי, שזה לא מת... המשך לקרוא רו לפני שנה ו-8 חודשים
6. פלא / ר"ג' פלאסיו אל תשפטו אנשים על פי המראה ה... המשך לקרוא רו לפני שנה ו-8 חודשים
7. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא רו לפני שנה ו-8 חודשים
8. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא SHIRA לפני שנה ו-9 חודשים
9. כישופ - ספטימוס היפ #1 / אנג'י סייג' הספרייה שלנו קטנה, ולכן קרא... המשך לקרוא נעם לב לפני שנה ו-9 חודשים
10. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא רץ לפני שנה ו-9 חודשים
11. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא לי יניני לפני שנה ו-9 חודשים
12. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא משוררונת:) לפני שנה ו-9 חודשים
13. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא sunwing לפני שנה ו-9 חודשים
14. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-9 חודשים
15. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא מחשבות לפני שנה ו-9 חודשים
16. גנבת הספרים / מרקוס זוסאק אם לומר את האמת, אני מפחדת ל... המשך לקרוא Mira לפני שנה ו-9 חודשים
17. משחקי הרעב - משחקי הרעב #1 / סוזן קולינס אמרו לי שזה אכזרי, שזה לא מת... המשך לקרוא six♣ לפני שנתיים ו-2 חודשים
18. התקווה האחרונה - אוקסה פולוק #1 / סנדרין וולף אוקסה פולוק? כשהביאו לי את ה... המשך לקרוא פאדג' לפני שנתיים ו-4 חודשים
19. אראגון [כריכת הסרט] - הירושה - הירושה 1/4 # / כריסטופר פאוליני אראגון- אני זוכרת שכשהייתי ... המשך לקרוא לורד תומיאוס לפני שנתיים ו-5 חודשים
20. מבוך העצמות - 39 רמזים #1 / ריק ריירדן איימי ודן אח ואחות, נכנסו לס... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
21. פרסי ג'קסון ותקוות האולימפוס - פרסי ג'קסון והאולימפיים #5 / ריק ריירדן הספר החמישי והמותח ביותר לד... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
22. הבחירה - הבחירה #1 / אלי קונדי הבחירה... הספר הראשון בסדרה ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
23. גרגור והנבואה האפורה - עולמטה #1 / סוזן קולינס גרגור נופל יחד עם אחותו על ע... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
24. פרסי ג'קסון וגנב הברק - פרסי ג'קסון והאולימפיים #1 / ריק ריירדן הפעם הראשונה שפרסי גילה מי ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
25. ארטמיס פאול - התקרית בקוטב הצפוני - ארטמיס פאול #2 / אואן קולפר ארטמיס פאול חוזר בהרפתקה מס... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
26. תעתועים / אתי אלבוים החיים של אלאיה בת ה16 משתנים ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
27. האסופית (מהדורה חדשה) - אן מהחוה הירוקה - אן #01 / לוסי מוד מונטגומרי אני לא יודעת מה איתכם, אבל א... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
28. מאלאדר - קסם הקמע / ליאת רוטנר מסע מרתק של שבעה ילדים יתומ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
29. קסם המשאלה - ארץ האגדות #1 / כריס קולפר ארץ האגדות? טוב בהתחלה חשבת... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
30. יער התועים - אוקסה פולוק #2 / סנדרין וולף (תמשיכו לקרוא). הספר השני בס... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
31. גרגור ואימת האבדון - עולמטה #2 / סוזן קולינס אחרי שקראתי את הספר הראישון... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
32. התקווה האחרונה - אוקסה פולוק #1 / סנדרין וולף אוקסה פולוק? כשהביאו לי את ה... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
33. הלב של שני העולמות - אוקסה פולוק #3 / סנדרין וולף הספר השלישי ששוב- שחף אותי א... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
34. אוקסה פולוק #4 - הקרב על מגדל הזכוכית - אוקסה פולוק #4 / סנדרין וולף הספר - אחד לפני האחרון בסידר... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
35. נעלי החלקה / נואל סטריטפילד נעלי החלקה, ספר שנדמה כל כך ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
36. משאלה / אלכסנדרה בולן משאלות? כולם רוצים. לאוליבה ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
37. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין אשמת הכוכבים, קיבלתי את הספ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
38. יומני החנונית 2 : סיפורים מהחיים של ילדת מסיבות לא כל כך מקובלת / רייצ'ל רנה ראסל אני לא יודעת מה איתכם. אבל א... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
39. הפירמידה האדומה - משפחת קיין והאלים המצריים #1 / ריק ריירדן ראיתי את הספר כמה פעמים בספ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
40. סהרורים - מקוללים #2 / ג'וזפין אנג'ליני בספר הראשון התאהבתי, אבל למ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
41. אראגון [כריכת הסרט] - הירושה - הירושה 1/4 # / כריסטופר פאוליני אראגון- אני זוכרת שכשהייתי ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
42. כס האש - משפחת קיין והאלים המצריים #2 / ריק ריירדן ספר ההמשך לפירמידה האדומה, ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
43. האלכימאי - הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות #1 / מייקל סקוט מילה אחת: וואו. (זה נחשב מילה... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
44. פרדוקס הזמן - ארטמיס פאול #6 / אואן קולפר ארטמיס פאול. אחריי שקראתי א... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
45. החור שברעש - כאוס מהלך #1 / פטריק נס ההתחלה של הספר השלוש משפטים... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
46. דם האולימפוס - גיבורי האולימפוס #5 / ריק ריירדן ~התאכזבתי~ כשקניתי אותו ממש... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
47. אינקרסרון - אינקַרסֶרון #1 / קתרין פישר אחד הספרים היחידים שהתקציר ... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
48. הארי פוטר ואוצרות המוות - הארי פוטר #7 / ג'יי. קיי. רולינג כשהייתי קטנה וראיתי את הסרט... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
49. היינו שקרנים - פרוזה עשרה # / א' לוקהארט כשקראתי את הספר בהתחלה למרו... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים
50. נאמנים - מפוצלים #3 / ורוניקה רוֹת ספר מעניין זה כן, מותח זה כן,... המשך לקרוא במבה לפני שנתיים ו-10 חודשים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ