ביקורת ספרותית על גבירת חצות - מיומנויות אפלות #1 מאת קסנדרה קלייר
ספר לא משהו

---

אתחיל ואומר שהביקורת נכתבה תוך כדי קריאת הספר, ולכן יתכן שאני שופטת אותו מוקדם מדי.
ובכל זאת, אני כבר מאתיים עמודים אל תוך הספר, ואני משועממת. נכון שהספר כולו הוא 700 עמודים, מה שאומר שאני אפילו לא מתקרבת לחצי, אבל בשלב הזה הייתי אמורה להיות עמוק בתוך העלילה ולא מסוגלת להניח את הספר מהידיים. זה לא המצב.

כדי לתאר את גודל האכזבה שלי, חשוב מאוד לציין שהסופרת היא האחת והיחידה, קסנדרה קלייר. אחת הסופרות האהובות עליי, לפחות עד כה, שספריה ניחנו בדמויות עמוקות, שנונות, וייחודיות. ובכן, לא בספר הזה.
הדמויות הראשיות בספר הן אמה (בחירת שם מצערת לקהל הישראלי שיוצרת בלבול תמידי עם צירוף השייכות אמה - אמא שלה) וג'וליאן, שני ציידי צללים, פראבטאי, שממשיכים את עלילות בני הנפילים כחמש שנים לאחר סיום הסדרה המקורית.
בנקודה זו חשוב לציין שהספר מכיל המוני ספויילרים לספר השישי ב"בני הנפילים", שאף אחד לא טרח להזהיר לגביהם. הייתי מצפה מההוצאה או המתרגמים לאפשר קריאה סדירה של הספרים, אבל הם בחרו להוציא ספר אחד בלבד מכל סדרה לפני שסיימו לתרגם את הקודמת, לבלבל את הקורא עד אימה, ועל הדרך להרוס את המתח שנבנה במשך חמישה ספרים מדהימים. נהדר.
אז נחזור לאמה וג'וליאן, שהלוואי שיכולתי להתמקד בהם, אבל הם מוקפים בכל כך הרבה דמויות משנה שלא מאפשרות להתמקד בשום דבר ואף אחד. סיפורי רקע הם חשובים, כמובן, אבל פה הועמסו על הקורא כל כך הרבה דמויות עוד לפני שבכלל הספיק להבין את העלילה, כך שנוצר מצב שגם לאחר מאתיים עמודים אני עדיין מתקשה לזהות את השמות. יש לנו דמות שפותחת את הספר ולא חוזרת יותר, אקס שנראה מיותר לחלוטין, המוני בני משפחה, מערכות יחסים וחברויות שאני מתקשה לעקוב אחריהן.
בשלב הזה אני עדיין מנסה בכל הכוח לאהוב את הספר הזה.

הבעיה ממשיכה כשאמה היא דמות מושלמת מדי שלא אופיינית לקסנדרה, שעד כה ידעה לבנות דמויות פגומות ומורכבות. אמה מושכת, מחוזרת, חזקה ודואגת, ולצד זאת יש לה מניע אחד בלבד - שהוא ללא ספק משמעותי - אבל לא מספיק כדי להחזיק דמות ראשית ועלילה שלמה.
ג'וליאן, לצידה, תופס בזריזות את תפקיד הבחור המאוהב המיוסר שנאלץ בעל כורחו לדאוג לכולם. התבנית כאן כל כך ברורה שהיא מתסכלת.

כמו שאמרתי כבר פעמיים, אני רק בעמוד מאתיים, וכבר הוספתי לרשימת החסרונות ציניות מתאמצת מדי ולא משעשעת, אזכור והערצה מוגזמת לדמויות מהסדרה הקודמת (ומי אני שאתנגד להערצה של ג'ייס, אבל הזכרת חבורת הדמויות הקודמת פעם בשני עמודים בספר הנוכחי והפיכתם לכמעט אלים היא קצת מוגזמת) וסיפור אהבה צפוי.

לכו תדעו, אולי ב500 העמודים שלפני אגלה שכל מה שאמרתי פה שטויות. אני עוד לא מוותרת חלילה, רק כי אני נחושה לתת לקסנדרה הזדמנות נוספת לטהר את שמה. אם לא יחול שינוי פתאומי בהלך הרוח של הספר - ואני אומרת את זה בכאב לב אמיתי - אמליץ לוותר עליו.

» ביקורות נוספות של White Swan
» ביקורות נוספות על גבירת חצות - מיומנויות אפלות #1