“**** נדמה לי שמכל העשורים, דווקא העשור שבו גדלתי והתבגרתי נחשב לעשור ההתבגרות האולטימטיבי. מדובר, כמובן, על שנות השמונים של המאה שעברה, או כמו שנהוג לכנות אותן, "האייטיז". ייתכן שכל אחד מרגיש איזו חיבה (או שטנה, להבדיל) לעשור ילדותו ונוהג להתרפק בחמדה על שנות החמישים, הששים, התשעים או האפסיים ולהגיד שדווקא אז היה תור הזהב של האנושות שהכול היה טוב בו ומאז הכול הידרדר. ובכל זאת, עובדה היא ש”

“# בשנת 2045 – הספר פורסם ב 2008 – העולם הוא מקום עלוב ומפחיד. עוני רב והזנחה סביבתית, ביריונות, פשע והזנחה. וייד, שבעולם האמיתי הוא תלמיד תיכון חנון, עני ושמן, עם התלהבות שאין לה סוף למשחקי מחשב, הוא גיבור הסיפור הזה ומספר אותו בגוף ראשון. ילד שהוריו מתו והוא חי אצל אחות אמו הנרקומנית שאינה רוצה בו ומזניחה אותו. הוא חי בעיקר בעולם הוירטואלי, כי מי חי בעולם האמיתי, שכל מה שהוא מאפשר זו עליבות טבול”

“בעוונותיי הרבים עלי להתוודות שראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר. סליחה על זה. ולא די לי בכך, אלא המשכתי להוסיף חטא על פשע וקראתי את הספר עם הכריכה של הסרט! באמת סליחה על זה. יש לי שתי הגנות עיקריות: אחת- לא ידעתי שיש ספר כשראיתי את הסרט (וכשנהניתי ממנו), ושתיים- הכריכה לא באמת משנה, נכון? האמת שהיא די משנה. בכל הזמן שקראתי את הספר, הפריעה לי האיכות הירודה של הדפסת הכריכה. למי אכפת מהכריכה, אתם ש”

“שחקן מספר אחת? ספר מספר אחת! (טוב, אולי אחרי הארי פוטר ועוד כמה ממש ממש פנומנליים...) ולמה? א. יש בו עולם וירטואלי שלם ומגניב, מלא בחוקים, כללים ומורכבות. כלל מספר אחת בספרי מדע בדיוני ופנטזיה הוא הקטע של 'ההמצאה' - שהמחבר או המחברת ממציאים עולמות אחרים - כמה שיותר מורכבים ומלאים בנפח, כך יותר טוב. הספר הזה מצליח בזה, ובגדול. ב. אקשן. עלילת הספר היא כמו עלילה של משחק מחשב. הדמות הראש”

“**** נדמה לי שמכל העשורים, דווקא העשור שבו גדלתי והתבגרתי נחשב לעשור ההתבגרות האולטימטיבי. מדובר, כמובן, על שנות השמונים של המאה שעברה, או כמו שנהוג לכנות אותן, "האייטיז". ייתכן שכל אחד מרגיש איזו חיבה (או שטנה, להבדיל) לעשור ילדותו ונוהג להתרפק בחמדה על שנות החמישים, הששים, התשעים או האפסיים ולהגיד שדווקא אז היה תור הזהב של האנושות שהכול היה טוב בו ומאז הכול הידרדר. ובכל זאת, עובדה היא ש”

“# בשנת 2045 – הספר פורסם ב 2008 – העולם הוא מקום עלוב ומפחיד. עוני רב והזנחה סביבתית, ביריונות, פשע והזנחה. וייד, שבעולם האמיתי הוא תלמיד תיכון חנון, עני ושמן, עם התלהבות שאין לה סוף למשחקי מחשב, הוא גיבור הסיפור הזה ומספר אותו בגוף ראשון. ילד שהוריו מתו והוא חי אצל אחות אמו הנרקומנית שאינה רוצה בו ומזניחה אותו. הוא חי בעיקר בעולם הוירטואלי, כי מי חי בעולם האמיתי, שכל מה שהוא מאפשר זו עליבות טבול”

“בעוונותיי הרבים עלי להתוודות שראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר. סליחה על זה. ולא די לי בכך, אלא המשכתי להוסיף חטא על פשע וקראתי את הספר עם הכריכה של הסרט! באמת סליחה על זה. יש לי שתי הגנות עיקריות: אחת- לא ידעתי שיש ספר כשראיתי את הסרט (וכשנהניתי ממנו), ושתיים- הכריכה לא באמת משנה, נכון? האמת שהיא די משנה. בכל הזמן שקראתי את הספר, הפריעה לי האיכות הירודה של הדפסת הכריכה. למי אכפת מהכריכה, אתם ש”

“שחקן מספר אחת? ספר מספר אחת! (טוב, אולי אחרי הארי פוטר ועוד כמה ממש ממש פנומנליים...) ולמה? א. יש בו עולם וירטואלי שלם ומגניב, מלא בחוקים, כללים ומורכבות. כלל מספר אחת בספרי מדע בדיוני ופנטזיה הוא הקטע של 'ההמצאה' - שהמחבר או המחברת ממציאים עולמות אחרים - כמה שיותר מורכבים ומלאים בנפח, כך יותר טוב. הספר הזה מצליח בזה, ובגדול. ב. אקשן. עלילת הספר היא כמו עלילה של משחק מחשב. הדמות הראש”