ביקורת ספרותית על מעבר מאת קוני ויליס

---

לפני קצת יותר משנתיים נפטרה אחייניתי האהובה. ישבנו לצדה וצפינו בבעתה איך היא הולכת וקמלה תחת הסרטן האכזרי וחסר המעצורים שהחריב אותה עד תום. עד היום איני מאמין ואיני מעכל את זה לעומק.
מאז אני מוצא את עצמי מתעניין בדרכי התמודדות עם שכול. והאמת שמאז ומתמיד ליוותה אותי חרדת מוות והנושא הזה תמיד ריתק אותי.
המוות, או יותר נכון, החוויה החוץ גופית ודמוית החלום שמהווה את תחילתו, הנו המוקד בספר זה. ג'ואנה לאנדר היא פסיכולוגית קוגניטיבית החוקרת את אותה תחושה מסתורית של ריחוף ויציאה אל מחוץ לגוף ומעבר לעולמות אחרים, תחושה אשר כאלו שחוו מוות קליני וניצלו יכולים לתאר. היא מראיינת מאושפזים בבית חולים גדול ועמוס, וחוברת לנוירולוג חתיך אך וורקוהולי ויחד הם עורכים ניסויים אשר מדמים את התחושה בקרב נחקרים, ומשלא מוצאים נחקרים נוספים ג'ואנה מתנדבת לעבור את ההדמיה בעצמה. היא מגלה משהו שעתיד להיות משמעותי ביותר עבורה ועבור המדע.
קוני וויליס היא סופרת מד"ב נחשבת, שאוהבת לכתוב ספרים ארוכים. הספר עב הכרס הזה לא שונה מקודמיו. העלילה איטית מאוד, לעתים פוסעת במקום, ולחלק מהפרקים אין ממש ערך בפיתוח העלילה. יחד עם זאת וויליס טווה סיפור עמוק ובעל רבדים רבים, הדמויות עמוקות וברובן נעימות ומושכות אמפתיה מצד הקורא.
אורכו של הספר פוגם במתח העלילתי. סיפור המסגרת נמתח עוד ועוד עד שתחושת המתח מתפוגגת.
לעומת זאת יש כאן חיטוט נעים וכפייתי בנושא המוות והשכול שמושך את הקורא. הכתיבה נוגעת בתקוות הכמוסות של כולנו בכל הנוגע למה שמסתתר שם, בצד השני, ובאיחוד המחודש עם אהובינו שעזבו אותנו.
העלילה הפתלתלה מתרחשת ברובה בין כתלי בית החולים, וכל מי שאולץ לבקר פעם במוסד הבלתי נעים הזה יזדהה בוודאי עם מבוך המסדרונות והביורוקרטיה.
לא הייתי ממהר לקטלג את הספר כמדע בדיוני, על אף נטייתה הטבעית של הסופרת ולמרות שיצא לאור בידי "אופוס". יש כאן פלירטוטי מדע בדיוני אבל מרכז וכובד העלילה הנם מאוד ארציים וגשמיים.

» ביקורות נוספות של שומר היערות
» ביקורות נוספות על מעבר