“התמסרות והתפכחות פעם לפני זמן רב, קראתי ספר של יעל הדיה, תאונות, וחשבתי שהוא כל כך יוצא דופן באופן בו הוא הצליח לגעת בי, שבסופה של הקריאה אמרתי לעצמי, זאת סופרת לטעמי, שאת ספריה אני מבקש לקרוא. החיים חלפו וזורמו להם, וההבטחה שהבטחתי לעצמי נשכחה, כרבות מאלה שהבטחתי בחיי. חלפו שנים, ולפני זמן עברתי בספרייה קהילתית נטושה, שנמצאת באתר בנייה, פתחתי את דלתה, ולפני התגלו עשרות ספרים בערבוביה. שם רא”

“יעל הדיה היא הסופרת הישראלית היחידה שאני מחכה שתוציא ספר חדש. לצערי, חלק גדול מהסופרים הישראלים שאהבתי (מגד, קנז, שלו.) כבר לא בחיים לכך יש שתי סיבות עיקריות: 1. שלושה ספרים מתוך החמישה שפרסמה (שלושה סיפורי אהבה, תאונות ורביעי בערב) נפלאים. לעדן קצת פחות התחברתי. 2. הספר האחרון שהיא פרסמה, רביעי בערב, פורסם לפני יותר מעשרים שנה. קשה להבין למה סופרת נפלאה כ"כ, שהתחילה בגיל צעיר יחסית, מפרסמת מעט”

“**** נדמה לי שיעל הדיה היא במובנים רבים סוג של תמונת מראה נשית של אשכול נבו. סוג הכתיבה שלהם דומה מאוד, הדימויים שלהם דומים, אופן הכניסה לנבכי נפשם של הגיבורים דומה, ואצל שניהם יש תחושה שלא משנה איזו דמות "מדברת" בספר, הכול עדיין כתוב בגוון אחד, ברור ובולט וספציפי, הגוון של הסופר עצמו. נראה שהם כל כך מאוהבים בכתיבה שלהם, עד שהם מתמכרים אליה ומוותרים לה כדי שיוכלו להמשיך ולהתענג עליה, להתחמם ל”

“זו הפעם הראשונה שאני כותבת ביקורת ועדיין לא משוכנעת אם הספר באמת טוב או שרומתי. "רביעי בערב" מתאר קבוצה של אנשים שבאים לטיפול קבוצתי, וכיצד הטיפול משפיע עליהם כמו גם על הפסיכולוגית שמעבירה את הסדנא. לכאורה יש כאן הכל – דמויות מגוונות, כאלה שכל קורא יכול להזדהות לפחות עם אחת מהן, תהליך שעוברים חברי הקבוצה, כל אחד לחוד וכולם יחד, תהליך של פירוק אישיותם הקודמת, זו שלבשו כל חייהם, והרכבתה מחדש.”

“התמסרות והתפכחות פעם לפני זמן רב, קראתי ספר של יעל הדיה, תאונות, וחשבתי שהוא כל כך יוצא דופן באופן בו הוא הצליח לגעת בי, שבסופה של הקריאה אמרתי לעצמי, זאת סופרת לטעמי, שאת ספריה אני מבקש לקרוא. החיים חלפו וזורמו להם, וההבטחה שהבטחתי לעצמי נשכחה, כרבות מאלה שהבטחתי בחיי. חלפו שנים, ולפני זמן עברתי בספרייה קהילתית נטושה, שנמצאת באתר בנייה, פתחתי את דלתה, ולפני התגלו עשרות ספרים בערבוביה. שם רא”

“יעל הדיה היא הסופרת הישראלית היחידה שאני מחכה שתוציא ספר חדש. לצערי, חלק גדול מהסופרים הישראלים שאהבתי (מגד, קנז, שלו.) כבר לא בחיים לכך יש שתי סיבות עיקריות: 1. שלושה ספרים מתוך החמישה שפרסמה (שלושה סיפורי אהבה, תאונות ורביעי בערב) נפלאים. לעדן קצת פחות התחברתי. 2. הספר האחרון שהיא פרסמה, רביעי בערב, פורסם לפני יותר מעשרים שנה. קשה להבין למה סופרת נפלאה כ"כ, שהתחילה בגיל צעיר יחסית, מפרסמת מעט”

“**** נדמה לי שיעל הדיה היא במובנים רבים סוג של תמונת מראה נשית של אשכול נבו. סוג הכתיבה שלהם דומה מאוד, הדימויים שלהם דומים, אופן הכניסה לנבכי נפשם של הגיבורים דומה, ואצל שניהם יש תחושה שלא משנה איזו דמות "מדברת" בספר, הכול עדיין כתוב בגוון אחד, ברור ובולט וספציפי, הגוון של הסופר עצמו. נראה שהם כל כך מאוהבים בכתיבה שלהם, עד שהם מתמכרים אליה ומוותרים לה כדי שיוכלו להמשיך ולהתענג עליה, להתחמם ל”

“זו הפעם הראשונה שאני כותבת ביקורת ועדיין לא משוכנעת אם הספר באמת טוב או שרומתי. "רביעי בערב" מתאר קבוצה של אנשים שבאים לטיפול קבוצתי, וכיצד הטיפול משפיע עליהם כמו גם על הפסיכולוגית שמעבירה את הסדנא. לכאורה יש כאן הכל – דמויות מגוונות, כאלה שכל קורא יכול להזדהות לפחות עם אחת מהן, תהליך שעוברים חברי הקבוצה, כל אחד לחוד וכולם יחד, תהליך של פירוק אישיותם הקודמת, זו שלבשו כל חייהם, והרכבתה מחדש.”