ביקורת ספרותית על טאו אפס מאת פול אנדרסון

---

כמה שהחיים קשים, נכון? נכון שהחיים קשים? יש מישהו שלא יסכים איתי על זה שהחיים קשים?
אחד הדברים שאני אוהב בספרות מדע בדיוני היא היכולת שלה להמשיל את החיים שלנו כאן למעשיות בדיוניות שמאפשרות להסתכל על זה מאספקט שונה. והנה, הספר הזה הוא דוגמא מצוינת לכך.
"טאו אפס", שמו של הספר, לקוח מעולם הפיסיקה ומתייחס, אם מוחי המאוד לא מתמטי ופיסיקלי עד לכדי בורות הצליח להבין, למהירות האור ולמה שקורה לגוף שנע במהירות כזו או קרובה לכזו. וזה משמעותי, מכיוון שהספר הזה מבוסס באופן מאוד נרחב על תיאוריות פיסיקליות שונות, ולמעשה הן אלו שמניעות את עלילתו.
בעתיד הרחוק כדור הארץ יהיה מפוצץ באוכלוסין. המשאבים הטבעיים ילכו ויצטמצמו, אך במקביל לכך תתפתח משמעות גם טכנולוגיית המסע בחלל. מנוע הבוסארד, מנוע המבוסס על טכנולוגיה מתקדמת ומאפשר תנועה מהירה מאוד בחלל, כזו שמסוגלת להביא חלליות למהירויות שמתקרבות למהירות האור, כבר קיים ונמצא בשימוש נרחב. הדבר מאפשר יישוב פלנטות זרות ביקום. דבר נוסף שנוצר בעקבות המצב, הוא הפרדוקס של מסע בחלל למרחקים גדולים. בעוד שעבור טייסי החלל הנסיעות הללו לא ארוכות מאוד, שכן כאמור החלליות מהירות מאוד וגומעות מרחקים עצומים ובלתי נתפסים תוך דקות, הרי שבאותו זמן חולפות שנים על כדור הארץ, והטייסים הללו מתרגלים לחזרה לעולם שונה מזה שאותו עזבו, כשכל יקיריהם כבר נפטרו או שהם בגילאים מתקדמים בהרבה מאלו שהיו כאשר עזבו אותם.
בסיפור הנוכחי יוצאת משלחת גדולה של טייסי חלל, מדענים, רופאים ופסיכולוגים שבחרו לנטוש את כדור הארץ וכל אשר בו, אל עבר איוש פלנטה רחוקה וזרה. הם באים ממקומות שונים בעולם (גם מישראל) ולכל אחד סיבתו הוא לעזוב את העולם בו גדל ושאותו הוא מכיר - מי בגלל לב שבור, מי בגלל סקרנות מדעית, ומי בגלל שחש אכזבה מהעולם הנוכחי וחולם על הקמת חברה מוצלחת יותר. הם יוצאים אל עבר נתיב שתוכנן מראש ע"י אסטרונומים, לפיו לא צפויות בעיות מיוחדות לאורך מסעם, אבל... ברור שיש.
ערפילית קטנה של אבק כוכבים היא לפעמים כל מה שדרוש כדי לשבש לאנשי חלל את החיים. הערפילית מסיטה אותם ממסלולם, וגם דופקת להם את הברקסים, ולמעשה הם לא יכולים לעצור.
מרגע זה משנה הספר את כיוונו ובוחן את השאלה האנושית הקדומה ביותר - מה אמור לעשות אדם שכבר תכנן לעצמו את חייו, וברגע אחד מבין שכל התכנונים הללו הלכו פייפן?
העלילה מתמקדת במס' דמויות מרכזיות בקרב החברה האנושית הקטנה שמתפתחת בתוך החללית. כל אחת מהן מתמודדת עם הנושא בדרכה היא. הגיבור של הסיפור הוא רס"ר המשמעת של החללית, בחור קשוח בשם צ'ארלס ריימונט, שמחליט לאור הנסיבות לעשות את מה שרס"רי משמעת יודעים לעשות הכי טוב בעתות משבר וחוסר וודאות - לדבוק בשגרה על כל מרכיביה, החל מגילוח צחצוח בבוקר ועד לגינוני השולחן. השגרה הזו מעיקה על שאר אנשי הצוות מצד אחד, אך מצד שני היא גם ממשיכה להטעין אצלם את היצר לשרוד ולמצוא פתרון.
פול אנדרסון הוא סופר מדע בדיוני אמריקאי מוערך מאוד, בן למשפחת מהגרים סקנדינבית. הפרט הזה חשוב מכיוון שרבים מספריו עוסקים במיתולוגיות סקנדינביות. בספר הזה יש גם לא מעט אזכורים לסקנדינביה - בעת עזיבתם את כדור הארץ, המעצמה הגדולה שמנהיגה את העולם היא שוודיה, השפה הבין לאומית היא שוודית, ואנשי הצוות הבכירים בספינה הם שוודים.
עלילת הסיפור נעה בין תיאוריות פיסיקליות מסובכות מצד אחד, שמניעות את העלילה ועליהן מסתמכים המדענים בחללית על מנת לחשוב על מציאת הפתרון ההישרדותי עבורם, לבין היחסים הפנימיים בתוך החללית, המורכבויות האנושיות שנרקמות בין גברים ונשים שכלואים בחלל סגור ותחת מצוקה נפשית חזקה. כן, כמובן, המצב מוליד הרבה מאוד סקס וגם חילופי זוגות.
הקריאה בספר מהנה מאוד, למרות הפיסיקה הכבדה עליה הספר מתבסס הוא מצליח להישאר קריא והעלילה מצליחה להישאר ברורה גם עבור הקורא ההדיוט. מצד שני, הסיפור שמתחיל כסיפור מסעות הופך במהרה לסיפור הישרדות בתוך חלל סגור, והדבר יוצר אווירה קלסטרופובית.
אפשר בהחלט לומר שמדובר בספר מדע בדיוני טוב מאוד.

» ביקורות נוספות של שומר היערות
» ביקורות נוספות על טאו אפס