ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 8 במאי, 2015
ע"י מוריה בצלאל
ע"י מוריה בצלאל
כשהייתי קטנה הייתי טומבוי. הייתי משחקת עם הבנים בשכונה בגולות, כדור, פוגים (זוכרים פוגים?) ובכל דבר שמלכלך. הייתי מתרוצצת מהרגע שנגמרו הלימודים ועד שהייתי צריכה ללכת לישון או עד שאמא היתה קוראת לי מהמרפסת.
כשבנות בשכונה היו מזמינות אותי ואת חברה שלי, שהיתה יותר טומבוי ממני, לשחק איתן בפיקניק עם בובות, היינו צוחקות וזורקות עליהן חצץ.
היתה גם כנופיה של בנים, גדולים מאיתנו בערך בשלוש-ארבע שנים, שהיו נוהגים ללכת תמיד ביחד, לרסס על קירות ולאיים עלינו במכות אבל אף פעם לא לקיים, כי הם פחדו שהאח הגדול הדמיוני שלנו יבוא להרביץ להם, כפי שהבטחנו שיקרה. ובכל זאת שיחקנו איתם כל הזמן. ילדים יכולים לריב ומיד אחר כך לשחק ביחד, מקסים.
אבל באופן מפתיע, בבית הספר היסודי הייתי תלמידה טובה. למדתי לקרוא מהר מאוד. היה לנו שיעור כתיב-וכתב בכיתה א' ובו היינו צריכים לקרוא כמה שיותר ספרונים במשך השנה. סיימתי את כל הספרונים ראשונה והתחלתי את כולם שוב מההתחלה. כשסיימתי אותם בפעם השניה, נשארה לי עוד חצי שנה של שיעורי כתיב-וכתב והשתעממתי, אז כתבתי סיפורים קצרים במחברת ריקה. מאוד כעסתי כשהמורה שלי פתחה את המחברת, ראתה שכתבתי סיפור, סימנה V והדביקה מדבקת "יפה מאוד". מחקתי את ה-V בטיפקס וגירדתי את המדבקה. אמא שאלה למה, הרי זה נפלא לקבל שבחים. לא ידעתי להסביר במילים למה זה הפריע לי. היום אני יודעת לקבל ביקורת וגם להשתמש במילים שלי קצת יותר טוב: זה היה שלי. כתבתי סיפור מתוך רצון לכתוב, מתוך הנאה, גם קצת מתוך שיעמום, והמורה ומדבקתה הפכו את זה לעבודה.
סקאוט פינץ' הזכירה לי את הילדה שהייתי בהמון מובנים. היא משחקת כל היום עם אחיה ועם הילד של השכנים ושונאת שמלות וגינוני נימוס. היא נערה בוגרת וחכמה. גרה עם אביה, אטיקוס, אחיה הגדול, ג'ם המתוק ומנהלת משק הבית השחורה, קאלפורניה. הדמויות כולן, אחת אחת, כבשו אותי. אבל מי שהכי נגע בי קרוב היה אטיקוס. הוא אבא סובלני, חכם, הגון ונעים מזג. אהבתי אותו כי התכונות האלה הן כולן נדירות מאוד והיו לו את כולן, ולמרות זאת, הוא הרגיש אמיתי.
הנושא העיקרי הוא גזענות ודעות קדומות, נושאים שלא מתו מאז נכתב הספר ב1960 וסביר להניח שלא ימותו לעולם. זה מתבטא בכמה וכמה דברים, אבל העיקריים בהם הם שניים:
הראשון הוא בו רדלי, ילד שלא יצא מהבית שנים והילדים תמיד רוצים לדעת איך הוא נראה ומדוע הוא לא יוצא. הם עוצרים ליד ביתו בכל הזדמנות, מדברים עליו ומנסים לתפוס אותו או לגרום לו לצאת החוצה. השמועות אומרות שבו רדלי הוא רוח רפאים.
השני הוא משפט בו אטיקוס צריך לייצג, מטעם בית המשפט, את תום רובינסון, נער שחור שמואשם באונס בחורה לבנה. כל העובדות מראות כי לא רק שרובינסון אינו אשם, אלא שהוא זה שפותה וניסה לעצור את המעשה. ועדיין, נראה שכולם מעדיפים להאמין למאילה, הבחורה הלבנה שכבודה נפגע כששחור סירב להיענות לפיתוייה.
המשפט הוא לא מה שהכי הציג לדעתי את ההתנהגות של החברה דאז וחלק מהחברה היום, אלא הצורה בה הם התייחסו לעובדה שאטיקוס מייצג את רובינסון. הם לא כעסו שהוא מייצג אותו, כי הוא נשלח מטעם בית המשפט. הם כעסו כי הוא באמת ניסה להגן על רובינסון ולהוציא אותו זכאי.
ספר חזק, נוגע ללב, החזיר אותי לימים טובים יותר, קליל ועם זאת עמוק וממכר. נהניתי מכל רגע ולא רציתי שייגמר.
17 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מוריה בצלאל
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
מסכימה לגמרי, in love, ככה חשבתי גם אני. ותודה רבה.
|
|
|
-^^-
(לפני 10 שנים ו-1 חודשים)
ספר מצוין ! ספר שהנושא המרכזי שלו ,הגזענות ,היא קשה מאוד והוא מתאר את הנושא הזה
בצורה טובה מאוד , מאוד אהבתי שהספר מנקודת המבט של הילדה ,של ג'ין , זה מוסיף איזה שהוא תום לספר שלא היה קיים אם הספר היה מנקודת מבט של מבוגר, וזה שג'ין מספרת את הסיפור כשהיא בוגרת על תחושותיה כילדה גם מאוד מוסיף ! ביקורת טובה לספר טוב ,לא סתם הוא מוגדר כקלאסיקה (:
|
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
היא חיה? אני לא מאמין.
טוב, הנה מה שטוענת ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%9C_%D7%94%D7%A8%D7%A4%D7%A8_%D7%9C%D7%99 |
|
|
בנצי גורן
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
רץ, נל הרפר לי כבר בת 89 אך עדיין איתנו.
|
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רץ :)
מוציאים את ספר ההמשך שלה השנה. סביר להניח שהוא עבר הרבה עריכה וכבר כמעט ואיננו שלה, אבל היא כתבה אותו לפני הספר הזה. |
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
יופי של ביקורת לספר נפלא שזכור לי מנעורי - הסופרת הזאת היא של ספר אחד, נדמה לי שבאחרית ימיה היה
נסיון להוציא ספר המשך.
|
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
חחחח זשל"ב אתה מתחכם איתי.
כן, האמת שאפילו לא שמתי לב. אני מניחה שכל אחד מוצא את עצמו בתוך ספר בצורה כלשהי. אכן עצוב מאוד ואולי זו גם הסיבה שהספר הזה הוא קלאסיקה, כי חוץ מכישרון הכתיבה של לי, הנושא המרכזי שלו הוא בן אלמוות. תודה רבה חני. אני מאוד ממליצה לך לקרוא אותו, ספר מקסים. |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה בנצי. ולמרות שלצערי עוד לא יצא לי לראות את הסרט, הבנתי מיד שזה הוא. אצפה בו בקרוב, אני מאוד אוהבת סרטים בשחור לבן.
|
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
מחשבות, אני לא יודעת מה נהוג לחשוב על הספר, זו הייתה דעתי הכנה.
כן יעל, ספר ההמשך הוא ספר שלי כתבה לפני "אל תיגע בזמיר", על הדמות הראשית (סקאוט פינץ') בימי התבגרותה. אבל אז העורך שלה ביקש ממנה לכתוב ספר מקדים על סקאוט הצעירה. הספר השני נכתב אמנם לפני שנות ה'60, אבל יוצא לאור רק השנה. זה מה שאני הבנתי. |
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
חבר'נ, מפתיע אותי שאו שלא הגעתם לקלאסיקה הזו, שלא ידעתם שיש המשך או מי על העטיפה.
ביקרתם במאדים במחצית המאה האחרונה?
|
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אהבתי לקרוא אותך מספרת אותך.....נפלא,עוד לא הגעתי לספר.תודה
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
היה לי עונג גדול לקרוא את הביקורת הזאת, כי הוספת לה צבע בעזרת סיפורים מהחיים.
והגזענות תמיד הייתה, לצערי. הביקורת מאוד רלוונטית, במיוחד לאור מחאת האתיופים שהייתה. |
|
|
בנצי גורן
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
יפה כתבת מוריה.
דרך אגב: האיש עם המשקפיים על כריכת הספר הוא לא אחר מאשר גרגורי פק הגדול אשר בסרט שיחק את עו"ד אטיקוס.
כמה חבל שזהו ספרה היחיד של נל הרפר לי אשר למרות שלא כתבה יותר, קבלה מכבוד הנשיא בוש (הבן) את מדליית החירות הנשיאותית, אות הכבוד בגדול ביותר שיכול מישהו בארה"ב לקבל. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
ספר המשך??? חדש לי.
|
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
הספר טוב, אבל פחות טוב ממה שנהוג לחשוב.
|
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
חחח מצויין++
|
|
|
ניר
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
|
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה אלון.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
יפה מאוד. גם הסיפורים.
|
17 הקוראים שאהבו את הביקורת
