ביקורת ספרותית על אליזבת איננה מאת אמה הילי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 6 באפריל, 2015
ע"י בין השורות


מאז שנתקלתי לראשונה בנושא האלצהיימר מלווה אותי דימוי מצמרר – בניין מואר שאט אט אורותיו כבים.

לא היה לי קל להחליט לקרוא את הספר הזה. לא אחרי שחוויתי את הנושא מקרוב. והוא חיכה בסבלנות עד שצבר מסה קריטית של ביקורות חיוביות והחלטתי שהגיע הזמן.

מוד בת ה 82 שוקעת אט אט אל תוך ערפל סמיך של שכחה. ברגעים הצלולים היא יודעת שחברתה אליזבת נעלמה ושהיא זקוקה לעזרתה. במקביל לחיפושיה אחריה עולות במוחה באופן ברור וחי תמונות מימי ילדותה והיא נזכרת בימים בהם נעלמה אחותה היחידה אשר לא נמצאה עד היום. העבר וההווה מתערבבים אך מוד לא מוותרת עד לפתרון חידת היעלמותה של אחותה האהובה סוקי.

חשיבותו של הסיפור בהשמעת קולה של מוד כמספרת. קולה של אישה דמנטית אשר המציאות חומקת ממנה אט אט. ביתה וכיסיה מלאים פתקים בניסיון נואש לזכור, חרדה מציפה אותה כשהיא מגלה באמצע הרחוב שאין לה מושג לאן התכוונה ללכת או איך לחזור לביתה ומילים חומקות ממנה. גם אנשים מוכרים ואהובים הופכים להיות זרים ויש להתגונן מפניהם. כל שינוי קטן הוא מקור לבלבול והמציאות מציגה בכל רגע אתגר חדש ומפחיד שיש להתמודד איתו.

הספר מאיר גם את התסכול והקושי של החיים לצד אדם דמנטי, במקרה זה הלן, בתה של מוד, אשר לוקחת על עצמה לטפל באמה – אסור להשאירה לבד לרגע, גם הכנת ביצה קשה עלולה להסתיים באסון. היא נקראת להגיע למקומות שונים כדי לאסוף אותה, משמשת כר לתסכוליה ורואה את אמה האהובה שוקעת לתוך שכחה ואינה מזהה אותה.

את כל הדברים החשובים האלה מצליח הספר להעביר תוך יצירת מתח ומעין עלילה בלשית. שברי זיכרונותיה של מוד משאירים את הקורא בערפל – קרה או לא קרה? נעלמה או לא נעלמה? ומריצים אותו קדימה לדף הבא.

הספר אפשר לי להסתכל על העולם מבעד לעיניים של אדם זקן בכלל ודמנטי בפרט. הקושי למקם את עצמך במרחב הזמן ובמקום, הניסיון הנואש להיאחז בבדל זיכרון לפני שיחמוק לו, הבדידות ובגידת הגוף. וכאילו כל זה לא מספיק ישנה גם ההתמודדות עם אנשים שמבטלים אותך, רואים בך עול ומדברים ״מעליך״.

זהו ספר ביכורים של הסופרת הבריטית אמה הילי בת ה 29 שמפליאה להביא את הקול הדמנטי וזה גם אחד הספרים הראשונים של הוצאת סנדיק, ואחרי קריאה של 3 ספרים שיצאו תחת ידיה היא בהחלט מסתמנת כהוצאה איכותית ומבטיחה.

ושאפו על עיצוב הכריכה המקסים.

סיפור מכמיר לב על זיקנה ועל החיים בצל הזיכרון המתפוגג.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
ביקורת מדויקת, נוגה ומרטיטת לב. הדימויים והתיאורים שלך מרסקים כמו העטיפה.
yaelhar (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
ביקורת טובה על ספר שאני עושה עליו "כן ולא".





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ