ביקורת ספרותית על סיפור זמני מאת רות ל׳ אוזקי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 במרץ, 2015
ע"י בין השורות


מאז ״שנת הבשרים שלי״ הנפלא שהלם את משנתי הצמחונית, יש לרות אוזקי פינה חמה בליבי. גם ״על פני הבריאה כולה״ לא הכזיב (אם כי לא התעלה לדרגת הראשון) ועכשיו מגיע הספר החדש שהוא כל כך שונה ובכל זאת מלא נקודות השקה בנושאים של קיימות, הבדלי תרבות אמריקאים – יפנים, פציפיזם, זן ומשמעות החיים.

רות הסופרת חיה עם בעלה, אוליבר, ועם חתול העונה לשם פסטו על אי מבודד בקנדה. במהלך אחד מטיוליה על החוף, תקופה קצרה אחרי הצונאמי שהחריב אזורים ביפן, נפלטת מהים שקית אטומה המכילה יומן ומכתבים. רות מגלה כי היומן שייך לנאו, נערה יפנית – אמריקאית בודדה הפונה אליה מעבר למקום ולזמן וחולקת איתה את סיפור חייה לצד אבא אובדני, אימא מזניחה והתעללויות מצד ילדי כיתתה.

בתוך סיפורה של נאו שזורים סיפוריהם של סבתא רבא שלה, נזירה בודהיסטית בת 104, המהווה נקודת אור עבור הנערה וכן סיפורו של דוד רבא שלה – טייס מתאבד שנהרג במלחמה. דרך היומן והמכתבים אנו נחשפים ליפן של ימינו וכן ליפן של נזירי הזן ושל טייסי הקמיקאזה במלחמת העולם השנייה.

רות, השרויה במחסום כתיבה, שוקעת בסיפורה של הנערה ממקום ומזמן אחר, היא מחפשת באובססיביות פרטים על המשפחה ויתכן שאף משפיעה ממקומה היום, בעתיד, על מהלך חייה של הנערה.

הזמן מהווה נושא מרכזי בסיפור – עבר, הווה, עתיד והאפשרות הקוונטית לדלג בין התפצלויות שונות של בחירה. אם זה נשמע לכם כמו סיפור מד״ב, צאו מזה. הסופרת אמנם משתמשת במכניקת הקוונטים כדי להסביר התפתחויות שונות בסיפור אך לטעמי אין צורך בתוספת הזו והיא אינה משמעותית להתפתחות העלילה.

הספר משובץ בתובנות בודהיסטיות, באמרות פילוסופיות ובתיאורי התרבות היפנית ויחסה להתאבדויות. טקסט שמעורר המון מחשבות על חוסר הטעם שבמלחמות, על חיים שראוי לחיותם ועל משמעות דווקא נוכח המוות.

הסיפורים, ששייכים לתקופות חיים שונות, שזורים בצורה נפלאה אחד בשני. מעניין לראות איך מצבים או הלכי רוח שחווה דמות מסוימת חוזרים על עצמם אצל דמויות נוספות בעלילה.

קראתי את הספר במהלך חופשת חורף בצ׳כיה כשמתחתיו בערימה מונחים ספרים נוספים. יצא ששבוע שלם העברתי רק איתו. הסיפור נוגע במגוון נושאים ומלא בפניני חוכמה ומסרים שמצריכים זמן כדי לחלחל. קראתי לאט ועם התפאורה המושלגת ברקע הנחתי לעצמי לשקוע במחשבות ולחזור לקריאה שנייה של פסקאות נבחרות. כל עמוד הרגיש לי כמו קליפה נוספת שנושרת בדרך לעוד בהירות, עוד הבנה, עוד דרך להסתכל על העולם.

אחד הספרים היחידים שמסומנים אצלי לקריאה חוזרת, בטוחה שיש עוד הרבה פנינים שפספסתי בקריאה ראשונה.

ובכמה מילים: ספר יוצא דופן, סוער ועדין, הכתוב בחוכמה ומזמין להתכנס פנימה ולבחון את הבחירות שלנו ואת המשקפיים דרכם אנחנו מסתכלים על העולם.
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פָּלִימְפְּסֶסְט (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
התחלתי לקרוא השבוע ומסכימה איתך בהחלט,
מסתמן כספר נהדר.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ