“אלמה רוצה "לשכוח" ציטוט עמוד 9: "אני רוצה לשכוח, אני רוצה למחוק את השואה הארורה הזאת מהזיכרון שלי, לשלוף אותה החוצה כמו שמוציאים גידול סרטני מהמוח. אני רוצה שתהום ההיסטוריה תבלע אותה לעד." זה אפשרי? איך אפשר לשכוח את הגז שמילא את ריאותיהם של היהודים? איך אפשר לשכוח את הגניחות? העיניים הפקוחות הנעוצות במוות ובגופות הנערמות? איך אפשר לשכוח את הראשים המגולחים, והשערות הסרבניות שנותרו כאניצי ק”

“שנתה של אלמה הצעירה נודדת. מחשבות קיומיות מציפות אותה לאחר פגישה מקרית עם נכדתו של אייכמן. באישון לילה היא מחליטה לצאת מביתה ולשוטט ברגל ברחובות פריז בניסיון נואש להשיג לעצמה קצת שקט. סבה היהודי עזב את פולין רגע לפני שהיה מאוחר מדי. לדבריה, הוא ״קצר חשמלי במעגל״ בתוכניתו של היטלר להשמיד את כל היהודים והיא אינה מצליחה להשתחרר מכך שקיומה מקורו בטעות הזו. הסיפור הוא מונולוג של מחשבותיה המסוכסכו”

“לשכוח/פרדריקה עמליה פינקלשטיין L'Oubli/Frederika Amalia Finkelstein מצרפתית: אחינעם אסתר ברגר. הוצאה: סנדיק ספרים, 2015. 148 עמ'. אתחיל מציטוט – "מצאתי דרך לחיות בשלום עם עצמי: לשכוח." (עמ' 74). אלמה דורותיאה, בת 20, 25. יש לה שיער ערמוני, ועיניים חומות כהות בגוון של אגוז, למרות שביום בהיר הן הופכות לירוקות. אלמה אבודה. היא רק רוצה שמישהו ימחק לה את הזיכרון. אומנם לפי מה שכתוב בתקציר”

“אלמה רוצה "לשכוח" ציטוט עמוד 9: "אני רוצה לשכוח, אני רוצה למחוק את השואה הארורה הזאת מהזיכרון שלי, לשלוף אותה החוצה כמו שמוציאים גידול סרטני מהמוח. אני רוצה שתהום ההיסטוריה תבלע אותה לעד." זה אפשרי? איך אפשר לשכוח את הגז שמילא את ריאותיהם של היהודים? איך אפשר לשכוח את הגניחות? העיניים הפקוחות הנעוצות במוות ובגופות הנערמות? איך אפשר לשכוח את הראשים המגולחים, והשערות הסרבניות שנותרו כאניצי ק”

“שנתה של אלמה הצעירה נודדת. מחשבות קיומיות מציפות אותה לאחר פגישה מקרית עם נכדתו של אייכמן. באישון לילה היא מחליטה לצאת מביתה ולשוטט ברגל ברחובות פריז בניסיון נואש להשיג לעצמה קצת שקט. סבה היהודי עזב את פולין רגע לפני שהיה מאוחר מדי. לדבריה, הוא ״קצר חשמלי במעגל״ בתוכניתו של היטלר להשמיד את כל היהודים והיא אינה מצליחה להשתחרר מכך שקיומה מקורו בטעות הזו. הסיפור הוא מונולוג של מחשבותיה המסוכסכו”

“לשכוח/פרדריקה עמליה פינקלשטיין L'Oubli/Frederika Amalia Finkelstein מצרפתית: אחינעם אסתר ברגר. הוצאה: סנדיק ספרים, 2015. 148 עמ'. אתחיל מציטוט – "מצאתי דרך לחיות בשלום עם עצמי: לשכוח." (עמ' 74). אלמה דורותיאה, בת 20, 25. יש לה שיער ערמוני, ועיניים חומות כהות בגוון של אגוז, למרות שביום בהיר הן הופכות לירוקות. אלמה אבודה. היא רק רוצה שמישהו ימחק לה את הזיכרון. אומנם לפי מה שכתוב בתקציר”