ביקורת ספרותית על לשכוח מאת פרדריקה עמליה פינקלשטיין
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 במאי, 2015
ע"י בין השורות


שנתה של אלמה הצעירה נודדת. מחשבות קיומיות מציפות אותה לאחר פגישה מקרית עם נכדתו של אייכמן. באישון לילה היא מחליטה לצאת מביתה ולשוטט ברגל ברחובות פריז בניסיון נואש להשיג לעצמה קצת שקט.

סבה היהודי עזב את פולין רגע לפני שהיה מאוחר מדי. לדבריה, הוא ״קצר חשמלי במעגל״ בתוכניתו של היטלר להשמיד את כל היהודים והיא אינה מצליחה להשתחרר מכך שקיומה מקורו בטעות הזו.

הסיפור הוא מונולוג של מחשבותיה המסוכסכות לאורך מספר שעות של שוטטות ברחובות פריז.

*

״השכחה הופכת את עולמנו לעגמומי וצחיח, לעולם חלק שבו הטוב והרע הם דבר אחד ויחיד״.

אלמה מעסיקה את עצמה ללא הרף בזיכרונות השואה – פרטי פרטים של זוועות, מספרים ומקומות שגורמים לשנתה לנדוד והופכים את ימיה לסיוט. לתפישתה ההתפכחות מהמלחמה ההיא הכניסה את האנושות לעידן חדש – ״עידן השיכחון״. מסכי טלביזיה, משחקי מחשב ואמצעים נוספים שמאפשרים לנו לחיות במציאות חילופית – צבעונית יותר, גרנדיוזית יותר וכזו שבה אנו קובעים את החוקים.

הפסדנו?
חיינו הסתיימו?
גיים אובר! ומתחילים משחק חדש.

וכך היא מעבירה את ימיה בתוך העולם הווירטואלי עד שקונסולת המשחקים שלה מתקלקלת והחרדות שבות ומציפות אותה.

*

״אני רוצה לשכוח, אני רוצה למחוק את השואה הארורה הזאת מהזיכרון שלי. לשלוף אותה החוצה כמו שמוציאים גידול סרטני מהמוח. אני רוצה שתהום ההיסטוריה תבלע אותה לעד״

בד בבד עם רצונה לשכוח מבינה אלמה את חשיבות שימור הזיכרון ״אובדן זיכרון העבר מעניק את האפשרות להתחיל מאפס; להיות חופשי. חופשי, אבל רדוף על ידי אי-ידיעת העבר״. שנתה נודדת לא רק בגלל המתים שפולשים אל תוך מחשבותיה אלא גם מהסיבה ההפוכה – הירדמות מציפה את הפחד לשכוח ״מפני שלישון פירושו להסתכן בלאבד הכול. ׳אני עלולה להתעורר מחר ושהזיכרון שלי יהיה ריק׳״.

ברגע של הבנה היא אומרת לעצמה ״ככל שתתעצם תשוקתי לשכוח, כן ילך זיכרוני ויתעצם. זהו מעגל קסמים״.

אלמה חווה משבר אקזיסטנציאליסטי, זיכרון השואה מעורר בה חרדה קיומית. היא מרגישה בדידות איומה, תחושה מפחידה של עולם אקראי ללא גבולות ובהעדר משמעות היא מנסה ליצור אותה יש מאין.

היא קונה לעצמה אשליה של שליטה באמצעות דבקות אובססיבית במספרים ובתאריכים ובאמצעות מעשה מזעזע שהיא מבצעת.

הקריאה בספר יוצרת חוויה של בלבול, עומס וחרדה, של ניסיון נואש למצוא משמעות בעידן שמאפשר בריחה לעולם הווירטואלי או לנחמה שבידיעה שלא חשוב מה יקרה, סניף הדונאטס בניו יורק פתוח 24/7 ותמיד אפשר לבחור בו את הטעם, הצבע והכמות שרוצים.

הספר לא מציע נחמה. מה שכן תמצאו בו זה קול ייחודי וכתוב היטב של צעירה מבולבלת וחרדה, נציגת דור ה-y למוד המחשבים, הסלולר והאינטרנט, אשר הולכת לאיבוד ומחפשת משהו אמיתי להיאחז בו. לעיתים קולה ברור ולעיתים מחשבותיה מסוכסכות ומורבידיות אבל גם אז היא מצליחה לעורר עניין.

נראה שבפריז הייאוש לא נעשה יותר נוח.

זהו ספר ביכורים של פרדריקה עמליה פינקלשטיין בת ה 23, סטודנטית לפילוסופיה.
ומילה על התרגום- עושה רושם שלא קל לתרגם ספר כזה. ברגר עושה עבודה נפלאה בהנגשת הטקסט המאתגר לקורא הישראלי .
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת טובה ומעניינת



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ