ביקורת ספרותית על מספרת הסיפורים מאת ג'ודי פיקו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 במרץ, 2015
ע"י בין השורות


התחלתי את הספר בלי הרבה ציפיות. זהו הספר הראשון של ג׳ודי פיקו שאני קוראת ומניסיוני ספרים שעל כריכתם זועק שם המחבר באותיות ענק ומתחת מציץ לו מבויש שם הספר, הם לרוב סיפורי נוסחה של כותב סדרתי או כאלה שלא יעמדו בזכות עצמם.

לשמחתי התבדיתי והספר סחף אותי כבר מהעמודים הראשונים.

במרכזו אישה צעירה בשם סייג׳ סינגר, אופה שבוחרת להסתגר מהעולם – עובדת בלילה וישנה בשעות היום. היא עדיין מתאבלת על מות אימה, שלוש שנים קודם לכן. בקבוצת תמיכה שהיא מצטרפת אליה, פוגשת סייג׳ את ג׳וזף ובר, קשיש חביב וחבר מוערך בקהילה אשר הופך לידידה הטוב.

יום אחד מפתיע ג׳וזף את סייג׳ עם בקשה לא שגרתית – הוא מתוודה כי בעברו היה נאצי ועשה דברים איומים ומבקש מסייג׳ היהודיה לסלוח לו ולעזור לו למות.

וכאן בעצם מתחיל הסיפור ובתוכו דילמות לא פשוטות – מי רשאי לסלוח לנאצי? היכן עובר הגבול בין נקמה לצדק? האם לקחת על עצמך את תפקיד השופט מציב אותך בעמדה דומה לזו של הפושע?

והאם אדם יכול יום אחד להפסיק להיות רוצח ולהפוך לאזרח הגון ומוערך בקהילה?

הסיפור מסופר בכמה קולות, כאשר הקול המרכזי והמרתק ביותר הוא קולה של סבתה של סייג׳, מינקה, ניצולת שואה ששרדה בזכות הסיפורים שכתבה. לצד הארועים הקשים שחוותה אנו מתוודעים גם לרגעים קטנים של נחמה ויופי שמתאפשרים בזכות קשרים אנושיים ובזכות היכולת לדמיין ולטוות סיפורים.

לאחר סיום המלחמה בחרה מינקה שלא לספר את סיפור הישרדותה, גם לא לבני משפחתה הקרובים ״דווקא מפני שהייתי סופרת, לא יכולתי לעשות זאת. כלי הנשק העומדים לרשותה של סופרת פגומים. מילים מאבדות את מהותן מעודף שימוש [...] מי שעבר את זה, יודע שאין מילים לתאר זאת. ומי שלא, לעולם לא יבין״. עמ׳ 358

זוועות השואה נידונו רבות במהלך השנים, אך נותרנו ללא הסבר משכנע כיצד כל כך הרבה אנשים מהשורה, הורים, אחים ובנים, הפכו להיות מפלצות אדם עם הדוקטרינה המתאימה מבית מדרשו של היטלר.

הספר נוגע, בין היתר, גם בנקודה זו – כיצד אדם המנהל חיים נורמטיביים הופך להיות נאצי, איך הוא מצדיק את מעשיו בפני עצמו ובפני אחרים ומהעבר השני, מה עזר לניצולים לשרוד יום אחרי יום בעוד שאחרים בחרו ״לוותר״.

בשורה התחתונה המסר של פיקו הוא שתמיד נראה את מה שנבחר לראות, את מה שאנחנו מסוגלים להכיל ואת מה שמשרת את מעשינו ואמונותינו.

תמיד זה הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו – הן כנאצי שצריך להצדיק את מעשיו בפני עצמו ולהבדיל אלפי הבדלות, כקורבן נואש שמנסה לשרוד יום נוסף את הזוועה ומחפש קרן אור להתלות בה.

ספר זורם וסוחף על אף התכנים הקשים לקריאה.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ