ביקורת ספרותית על מספרת הסיפורים מאת ג'ודי פיקו
ספר מעולה

---

וואו אין לי מילים! ספר מדהים! לא יכולתי להניח אותו מהיד. ממליצה בחום!
זה ספר על השואה וככזה הוא ממש לא קל לקריאה אבל חובה עלינו לזכור ואסור לנו לשכוח לעולם ולכן חשוב מאד לקרוא אותו.
הגיבורה, סייג', בחורה יהודייה, אופה במאפייה ועובדת במשמרות בלילה מכיוון שהיא מצולקת בפנים ונוח לה לא להיראות. לא מזמן היא איבדה את אמה והיא בודדה. מתוך ייאוש וחיפוש אחר אהבה היא מנהלת רומן עם גבר נשוי.
יום אחד היא פוגשת במאפייה את ג'וזף, קשיש גרמני בן 95, איש נחמד ואהוב בעיירה שגם הוא בודד ומצולק בנפשו. הם מתיידדים וג'וזף מתוודה לפניה על סוד מעברו הנאצי ומבקש מסייג' לעשות עבורו טובה יוצאת דופן שיש לה השלכות מוסריות ומשפטיות לא פשוטות.
סייג' מתחילה לחקור את עבר משפחתה ומגלה כי סבתה היא ניצולת שואה שהעדיפה לשתוק כל החיים כי לטענתה "מי שעבר את זה, יודע שאין מילים לתאר זאת. ומי שלא, לעולם לא יבין".
משולבים פה שלושה סיפורים: הסיפור של סייג', סיפורה של הסבתא וסיפור בדיה (ואולי בעצם הוא לא כזה) שסבתה כתבה בשעות הקשות בגטו.
הסיפור של סבתה של סייג', מינקה, הוא מזעזע. מצאתי את עצמי מזילה דמעות מכאב, כועסת, רותחת. האכזריות והאטימות של הגרמנים הנאצים פשוט בלתי נתפסת, מחריד.
סייג' חוקרת הן את סבתה והן את ג'וזף ומגלה דברים מפתיעים. גם הסוף מפתיע מאד. בהחלט סופרת מוכשרת.
כמו בכל ספרייה של ג'ודי פיקו, עולות שאלות ומחשבות שאין עליהן תשובה חד משמעית כגון: האם אפשר לסלוח למי שפעם רצח? האם רוצח שבמשך עשרות שנים היה אדם טוב ומלא נתינה, כיפר בעצם על מעשיו וראוי למחילה? האם אדם שרוצח את מי שרצח, הוא פושע בעצמו? האם אדם פושע שמחפש מחילה הוא בעצם אינו מפלצת והייאוש הופך אותו שוב לאנושי?

למרות התיאורים הקשים, זהו ספר מלא תקווה ואומץ כמו שהמעסיקה של סייג' אומרת לה: "אבל סליחה היא לא משהו שעושים בשביל מישהו אחר. היא משהו שאת עושה בשביל עצמך. זה להגיד, אתה לא תלכוד אותי בעבר, אני ראוייה לעתיד".
רוצו לקרוא, בהחלט אחד הספרים הטובים שקראתי בתקופה האחרונה.

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על מספרת הסיפורים