הביקורת נכתבה ביום ראשון, 28 בספטמבר, 2025
ע"י ציפור דרור
ע"י ציפור דרור
גודי פיקו-מספרת הסיפורים
ברבע הראשון של הספר העלילה מתנהלת רגוע, רומן פרוזה די בת זמננו.
גיבורת הספר היא עובדת לילה במאפיה שכונתית , מסתגרת. מתבודדת ומתרחקת מחברת אנשים.
כשהעלילה מתקדמת וגוזף הזקן, "הסבא של העיירה" החביב והחברותי -מספר לגיבורת הסיפור סוד משמעותי מהעבר שלו- הספר עושה 180 מעלות ונקרא בנשימה עצורה.
הספר הוא ספר שואה ויש בו לא מעט תיאורי רצח, דם ומח.. הוא לא קל לקריאה מהבחינה הזו-מי שרגיש לתיאורים גרפים של ספרי שואה אולי עדיף לחשוב פעמיים...
אך גודי פיקו- בכשרונה המיוחד מצליחה לארוג עלילה יוצאת דופן. מרתקת. מרגשת וסוחטת דמעות.
הדמויות בספר עוסקות לא מעט בשאלות מוסריות כמו- האם טוב ורע הם צדדים מנוגדים? האם רע יכול להכיל בתוכו גם טוב?
מה אומרת עלי המציאות אם אני בעצמי מכלילה או מתייגת משהו ל"טוב/רע"?
האם יש דברים שאין להם מחילה?
האם אני יכול לסלוח לעוול שנעשה למישהו אחר?
האם קיומו של המצפון מעיד על נקודה טובה בתוך הכאוס והרוע?
מיוחד מאוד, בהחלט אי אפשר להניח מהיד. מומלץ להכין לידו טישו לדמעות ולנשום....
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
michalus
(לפני ארבעה שבועות)
מעל עשרים ביקורות רק שלך בדף הבית! ממש מוגזם.
רציתי לקרוא ביקורות של קוראים אחרים, אבל רק השם שלך מתנוסס גלוי. יהיה ממש מתחשב אם תתני גם לקוראים אחרים להביע את דעתם על הספרים, ולא תפרסמי במסה כזאת, שתעיף את כל האחרים אחורה. שנה של אחדות והתחשבות :) |
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
