ביקורת ספרותית על שרודר - פרוזה # מאת אמיטי גייג'
ספר טוב

---

אני את הספר הזה קיבלתי כספר לבן בחודש פברואר, כלומר, טרם צאתו לאור כאן בישראל, השם המוזר שלו 'שרודר' ועצם זה שאין לי מושג מה אני קוראת מכיוון שאין לי תקציר זמין עשו את הספר הזה אפילו לטוב יותר ממה שהוא.
אריק קנדי הוא אב לילדה בת 6, מדו. התקופה היא תקופת הגירושים של אריק לאישתו והמאבק המשפטי על משמורת הילדה. הבעיה היא שאריק קנדי הוא בעצם אריק שרודר, בחור גרמני שבילדותו ברח ממזרח גרמניה יחד עם אביו כשהם מותירים את אימו של אריק לחיות את חייה עם קצין קומוניסטי. בשלב מסוים אריק מסגל לעצמו שם חדש – אריק קנדי ומאמץ את זהותו גם בעתיד הרחוק, עם השם הזה הוא מגיע לארה"ב, מתחתן, מקים משפחה וחי את חייו. עד שאישתו מודיעה לו שהם מתגרשים.
ברגע הזה חייו מתהפכים. הוא הופך לאדם דכאוני, מרבה בשתיית אלכוהול, חוזר ואומר כי ללא ביתו אין לחייו שום משמעות וכאשר מתגלה כי המשמורת החלקית שהוא קיבל על הילדה היא בדיחה מהלכת הוא מבין שהוא צריך לעשות צעד קיצוני. באחד מהימים בהם מדו מגיעה אליו הוא אורז את דרכונו, לוקח ללא רשות רכב של מכר שלו ומתחיל במסע החטיפה של ביתו.
הספר מיוחד ולא רגיל, זאת מכיוון שזהו לא ספר שגרתי שמסופר לנו מלמעלה אלא זהו מכתב ארוך ארוך שאריק כותב לאישתו לאחר מעשה בו הוא מסביר לה מה קרה. אריק מגולל את כל קורותיהם בדרכים בשבוע ימים בהם הם נעדרו, מה הוביל אותו למעשה, כיצד הוא אוהב את ביתו וכיצד אין או שמא יש הצדקה למעשיו.
הייחוד של הספר הזה הוא שהוא פותח לנו צוהר לנושא מאד כאוב ורגיש שהמון הורים גרושים מתעסקים בו בחיי היום יום שלהם – אך היופי כאן זה שזהו ספר שכתוב בידי אישה אך מסופר מנקודת מבטו של האב – החוטף ולא מנקודת מבטה של האם השבורה, המפוחדת שמן הסתם זוכה לרחמי הכלל ולהצדקתה.
לא חסרים מקרי חטיפה בעולם שלנו, בטח ובטח מקרי חטיפה של ילדים ע"י אחד ההורים (הסטטיסטיקה אומרת שהאב הוא החוטף ברוב המקרים מלוגיקה פשוטה של חוקי משמורת דרקוניים לטובת האם) ועל כן כולנו שמענו או קראנו אודות מקרים דומים וכמה מאיתנו הרגישו הזדהות עם הצד שנשאר בבית בחלום בלהות מתמשך שאינו יודע היכן הילדים? כאן הסופרת מנסה להראות את הצד השני, לנסות "להצדיק", לנסות להראות את נקודת המבט הקשה והכאובה של הצד שמגיעה למצב שעליו לעשות מעשה קיצוני גם אם בסופו של דבר שום דבר טוב לא יצא מהמעשה. ואני חושבת שכאן מונחת החוכמה של הספר.
המילים אפופות בצער, בכאב, באהבה של אב לביתו, ברצון לקבל הבנה והזדהות ואולי אפילו לקוות לאיזה נס שיקרה. בסופו של דבר, שום נס לא קורה והמציאות מכה בדלת.
ספר ריאליסטי, כואב, מרגש שמדבר על נושא מאד חשוב ורגיש. אני בטוחה שאימהות ואבות כל אחד יראה את הספר שונה מאד אני, כמישהי שאין לה ילדים, אפילו הצלחתי להתחבר לאריק ולכאבו הפרטי. ספר מומלץ בהחלט!

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על שרודר - פרוזה #