ביקורת ספרותית על שרודר - פרוזה # מאת אמיטי גייג'
ספר בסדר

---

העלילה הזו הינה מכתב באורך הגלות ללורה- גרושתו ואשתו לשעבר של אריק (קנדי) שרודר.

כך אריק כותב לה, ציטוט מעמוד 10: "לורה יקרה, לו היינו שוב רק שנינו לבד, יושבים יחד ליד שולחן המטבח בערב, בוודאי קורא למסמך הזה רק מכתב התנצלות."

בסיועו של המכתב שאריק כותב ללורה, מתגלה עברו של הכותב בפני הקורא.

אריק נולד בגרמניה המזרחית. התייתם מאימו בהיותו בן 9. חי עם אביו כאשר באיזה שלב מהחיים, האב מחליט לברוח לבוסטון יחד עם בנו.

כילד מהגר התקבל ב"דרך לא דרך" כאריק "קנדי" למון קולג'. עם סיום לימודיו מצא עבודה כמתרגם רפואי, במרכז לחקר רפואי.

את לורה אריק הכיר בעת שהיא קיבעה את ידו של ילד.

לאחר נישואיו ללורה עזב את עבודת התרגום, והפך בהשפעת אביה של לורה למתווך נדל"ן.

היובש המדברי של הנדל"ן, מושיב את אריק הרבה שעות בבית, והוא זה ששהה עם בתו - מדו ברוב שעות היום.

הויכוחים בצל האבטלה בין בני הזוג, תרמו לדעיכת האור בחיי הנישואים.

באחד מימי הסדרי הראיה בינו לבין ביתו, אריק מחליט לא להחזיר את ביתו הביתה, אלא להמשיך עימה לטיול.

האם זו חטיפה?

כן לדעתי זו חטיפה, למרות שאריק עוטף את החטיפה וממתיק את מעשיהו בפיסות הצדקה ומידע מעברו.

לאורך המסע של אריק וביתו, הם חולפים על כמה תחנות בארצות הברית, ופוגשים על הדרך גם טיפוסים שונים.

הבנתי את המצוקה והמועקה של אריק, אך בשום מקרה אני לא מצדיקה את המעשה.

עם כל האמפתיה, קשה לי מאוד כאדם וכאישה בפרט, להזדהות עם אריק ומעל לכל עם דמות שאינה פועלת על פי החוק.

הדנ"א שלי לא נותן, ולא ייתן להבין את אריק. אריק יכול להמשיך לנסות לשכנע אותי, ואני מבטיחה לו כשלון חרוץ בניסיונותיו.

הכתיבה בעלילה קולחת, אך הקריאה רצופה הפסקות ואחת הסיבות לכך, היא לנסות להטמיע סוג של הבנה ואמפטיה בקורא.
אריק לא היה פדופיל חלילה, הוא היה האויב של עצמו!

הוא בחר לעצמו שם: "קנדי". שם של שושלת ידועה ומוערכת בארצות הברית.

תוך כדי המסע הוא מציף את פצעיו בפני הקורא, ומשחזר את מערכת יחסיו עם לורה, והקשר המיוחד שלו עם מדו. למרות נקודות הזכות הללו- לא הצלחתי לחבב אותו.

לא אהבתי בספר את כל העיצורים והציטוטים בהרחבה. לעניות דעתי הם מאוד מפריעים לקריאה רציפה.

נקודה מעניינת נוספת שהספר מסופר על ידי אריק שרודר, ומאידך מי שכתבה את העלילה הינה אישה. מעניין מדוע?

המעשה שאריק עשה מאוד הכעיס אותי, ורק אירוע שהצריך התערבות רפואית, גרם לאריק לקבל החלטה, ולעצור את המסע הזה. לא הייתה לאריק ברירה, ההחלטה נפלה והמסע פסק!

מלבד הנושא של "גירושין מכוערים" יש בסיפור הזה נושא נוסף שמקבל הדגש: "ההקשבה של איש רעהו". בקטע הזה הסכמתי עם אריק שהבעיה הזו קיימת לא רק בגירושים, אלא בכלל במערכות יחסים. לצערי השורש "ק.ש.ב." הולך ונעלם במערכות היחסים, למרות שהוא הפתרון לכל אי-ההבנות... חבל.

ריחמתי על אריק, אך השימוש בילד כדי לספק לבקש "סליחה" ו/או "הבנה" עדיין לא מצדיקה את המעשה.

את מדו הילדה מאוד אהבתי. כשהילדה נשאלת: מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, היא עונה: לפידופטריסטית. (חוקרת פרפרים). האם מדו רוצה לעוף מעל כל האירוע המכוער, שנקרא "גירושים מכוערים" בלי אבא ואימא בבית אחד?

לדעתי הספר הזה הוא אכן מיוחד, זהו מונולוג מעיק ועצוב, ולצערנו אנחנו פוגשים את המקרים הללו בתקשורת.

לשיקולכם אם אתם רוצים לצאת למסע של אריק.

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על שרודר - פרוזה #