ביקורת ספרותית על שרודר - פרוזה # מאת אמיטי גייג'
ספר בסדר

---

* אזהרת ספוילרים למכביר למי שלא קרא עדיין ומתכנן לעתיד לבוא.

ובכן, ההתחלה הייתה מבטיחה ומסקרנת, מונולוג של כתיבה בגוף ראשון אל דמות אחרת, שאפשר ללמוד עליה רק דרך עיניו של הדמות העיקרית שרודר, בכבודו ובעצמו. עולמו הפנימי המצוי במחשבותיו נגלה לנו דרך כתיבת מכתב התוודות על מעלליו שהובילו אותו הלום, אבל שומר על שתיקה גם בפני עורך דינו, נשמע קצת מוזר. לדבר הוא לא מוכן. לכתוב כן.
שרודר, מין שקרן ומתחזה המקסים גברות פורש לפנינו את קורות חייו בקיצור ויחסיו עם בני משפחתו המעטים עוד מימי ילדותו במזרח גרמניה הקומוניסטית של סוף שנות השמונים ועד להגירתו עם אביו למערב ברלין ומשם לארה"ב. אין הוא יודע על אמו יותר ממה שאנחנו יודעים עליה. בגלל נסיבות ילדותו וחוויות נעוריו הקשים של מהגר שקשה לו להתערות בין ילדים בני גילו, בודה שרודר שם משפחה וקורות חיים אחרות לעצמו. ואז הוא מתחיל להיות "מקובל" יותר בקרב חבריו.
לימים פוגש שרודר (קנדי –שם בדוי) צעירה שבה הוא מתאהב והם נישאים ומקימים משפחה. ושוב בגלל נישואיו ורצונו לפרנס הוא עובד כאיש מכירות בנדל"ן, משהו שהוא לא בדיוק חלם לעצמו אבל לפרנס הוא צריך.
ואשתו ברבות הימים, אולי איבדה את האמון לאור התנהלותו של בעלה שאמנם אוהב אבל מתיש אותה בהתנהגותו הלא בוגרת ולא אחראית, לקחה את בתם המשותפת וזנחה את הבעל הלא בוגר לאנחות.

מצד אחד ישנם רעיונות כתיבה לא רעים מצד שני הביצוע לא משהו. אי שם עם הפטפטנות של שרודר/קנדי וההתפזרות של הסופרת בכתיבה לכמה וכמה כיוונים קצת איבדתי את הדמויות עצמן.
הילדה היא היחידה שמעוררת אמפטיה. ילדה חכמה מבני גילה וסתגלנית לשיגיונותיו של אביה ולדקדקנות הקפדנית, הלא גמישה של אמה.
אני לא הייתי מרשה לו לגדל צרצר בצנצנת זכוכית  עם כל ההבנה שגייסתי לעברו של "גיבורנו" ול"נסיבות המקלות" על שיפוט התנהלותו ואופיו, לא הצלחתי לחבב אותו ואפילו כעסתי עליו בייחוד לאחר ש"חטף" את בתו והסתובב אתה סחור סחור בכל מיני מקומות, עד להעמדתה בסכנת חיים, שלא נדבר על הדאגה שגרם לאימה במשך שבוע ההיעלמות שלהם. בשלב צביעת השיער של הילדה שכולה בת שש או כשהאכיל אותה בממתקים כבר לא סלחתי לו בעצמי.
שרודר הוא סוג של נרקיסיסט שלא מודע לצורכי הזולת אלא מרוכז בצרות של עצמו ועברו. ובקיטורים על מעשי הוריו המנותקים גם הם ממנו ומצרכיו.
עדיין מוחו לא הצליח לקלוט את גודל הטעות שעשה עד הסוף עם בתו.
היחידה שמעוררת את חמלתי וחיבתי היא הילדה הבוגרת היחידה בין שני הורים כושלים למדי.
השאלה למה יצרה גייג' דמות של לוזר שלא מעורר אמפטיה בלבבות הקוראים ניקרה במחשבתי וטרם מצאתי לה תשובה. למרות קוראים שיכולים להישבע שהם מבינים את האיש ואת מעלליו.
האמנם ?

» ביקורות נוספות של אנקה
» ביקורות נוספות על שרודר - פרוזה #