ביקורת ספרותית על היינו שקרנים - פרוזה עשרה # מאת א' לוקהארט
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 30 בינואר, 2015
ע"י no fear


הרבה זמן לא כתבתי ביקורת.
זה כאילו שהחלק בי שידע לאכול ספרים לפרטיהם, ללעוס ולבלוע, ולא רק להכניס לפה - הוא, טוב, הוא נעלם. ומשהו קרה לקריאה שלי, משהו שהיה שילוב של יובש קריאה, מחסור בספרים, חוסר מוטיבציה, והרבה הסחות דעת. הספרים הם הכלי העיקרי שבו אני מעשירה את נשמתי. ואני אוהבת אותם. ולא רציתי לאבד את זה - את היכולת לראות בספר משהו מעבר לאוכל שנכנס לפה. לראות בו אוכל שגם אפשר ללעוס וליהנות מטעמו, ולבלוע ולהעשיר את הגוף במזון.
את הנשמה.
לראות בספר מזון - לא רק אוכל.
והפסקה עושה טוב. אני אנסה לעשות את ההפסקה הזו להפסקה האחרונה, אני אנסה שהביקורת הבאה שלי תהיה בהפרש של שבוע-שבועיים מזו, לא חודשים.
אני אנסה.
לא יודעת מה יקרה - אני לא קוראת את העתיד - אבל אני אנסה.


ועכשיו, לספר עצמו!
הגעתי אליו בעקבות המלצה שראיתי בדף הפייסבוק של נוער קורא. זה היה נשמע מסקרן, אז חיפשתי אותו בסטימצקי. באותו יום במקרה התכוונתי לשבת בסטימצקי הרבה זמן, כי באתי לקניון עם אחותי ואמי, והן הסתובבו בהרבה חנויות בגדים, כך שברגע שקלטתי שהן מתכננות לחפש עכשיו בגדים במשך שעה וחצי, חתכתי את העניין ואמרתי להן שאני בסטימצקי, ושיבואו כשיגמרו.
כך שהיה לי די והותר זמן להתחיל את הספר. קראתי את התקציר - נשמע סבבה. התחלתי את העמוד הראשון, את הפרק הראשון, את השני, הופ והנה עמוד שמונים.
כן, עד עכשיו הספר מעט קיטשי, קצת נדוש, משהו בכתיבה רגשני ומתאמץ מעט, אבל בסך הכל אני אוהבת. והנה אמא הגיעה - וחשוב יותר, הכסף שלה - ובואו נקנה את הספר ונלך הביתה.
באותו ערב סיימתי בערך חצי ספר עד שהלכתי לישון. זה אומנם היה ספר די קצר, ולטעמי האותיות היו די גדולות, אבל הייתי די מרוצה מעצמי. שמתי אותו בתיק, ותכננתי לסיים אותו מחר בבית ספר בין השיעורים.
וכך עשיתי.
ועכשיו - אין דבר יותר עוצמתי מהרגע הזה, לקראת סוף הספר, כשאתה מבין מה באמת קרה.
לצערי קראתי אותו בדיוק כשהתחיל שיעור מדעים. לשארית השיעור לא הצלחתי, כמובן, להתרכז, וקראתי עוד קצת על פעם שהמורה הסתובבה ללוח. לא ייאמן שלא תפסו אותי XD
אז כן - זה ספר מותח. והוא מהספרים שאתה לא מרים מהם עיניים. וזה ספר שנוגע עמוק.
הוא לא מושלם - לא בצורה שאתה חושב על ספר מושלם - אבל הוא טוב, והוא כיפי וקצר, ואתה תזכור אותו בחיבה בעוד שנים מהיום.
תקנו אותי, זו ההמלצה שלי.


יש סיבה שכתוב בכריכה מאחורה - "ספר מתח פסיכולוגי". הספר הזה הוא מותחן פסיכולוגי. באמת. אני לא קראתי הרבה מותחנים בחיים שלי, אבל אם ההרגשה כשקוראים מותחן דומה להרגשה שהייתה לי בספר הזה - ואם מספר המיתות המחרידות שם יהיה מוגבל - אולי אני אנסה לקרוא מותחן.
זה מותחן *פסיכלוגי* כי ה"תעלומה" פה היא לא תעלומה שגרתית של מי רצח את מי. היה פה קטע. וצריך לגלות מה הקטע ההוא. מה מסתירים מאיתנו. חוץ מזה, לאורך כל הספר אתה מרגיש שסוג כלשהו של מניפולציה מופעל עליך. לא יודעת.

הספר מספר - במקרה ששכחתי לומר XD - על קיידי בת השבע עשרה.
קיידי היא חלק ממשפחה עשירה ומכובדת: משפחת סינקלר הנהדרת. ראש המשפחה, סבא של קיידי, צבר את הונו במו ידיו, והוא התחתן עם סבתא של קיידי והם הביאו לעולם שלוש בנות בלונדיניות, ברביות, חזקות, יפות, ספורטיביות, בריאות, גבוהות, ומושלמות. אחת מהבנות הללו - המפונקות, העשירות, שגדלו בעולם שבו הן מקבלות את מה שהן רוצות ולעולם לא למדו לעבוד בשביל זה - היא אמא של קיידי.
כל שנה, בחופש הגדול, באות קיידי ואמה אל אי פרטי שבבעלותו של הסבא, ושם הן מתראות עם שתי הבנות האחרות והילדים שלהן, בני הדודים של קיידי, ועם הסבא והסבתא, ראשי המשפחה - שבאים כולם גם הם, כל חופש גדול, לחודשיים של כיף והנאה ושכיחה מהצרות באי הפרטי שלהם. הם ישנים באחוזות שבנויות על האי, משחקים טניס והולכים לשחות, החיים שלהם מושלמים.
קיידי ושניים מבני הדודים שלה שנמצאים בדיוק בגילה - ג'וני ומירן - וגם ילד אחר, שהוא האחיין של בחור שיוצא עם אמא של ג'וני ובא איתם לאי גם הוא כל חופש גדול מאז גיל שמונה - גאט - מקימים חבורה, כי הם ארבעתם באותו גיל בערך, והם גדולים מבני הדודים האחרים בהרבה. הם קוראים לעצמם השקרנים ומבלים כל הקיץ ביחד. החיים לא יכלו להיות מושלמים יותר.
אלא שקיץ אחד - שנתיים לפני ההווה, בקיץ של גיל חמש עשרה - משהו קרה. לקיידי הייתה תאונה כלשהי, והיא לא זוכרת מה קרה ואף אחד לא מספר לה. זה משהו חשוב, כן, משהו נורא, אולי, אבל משהו קרה בקיץ של גיל חמש עשרה.
אם היא רק תצליח להיזכר מה.


אז זהו זה להיום, חבר'ה! ממליצה לקרוא את הספר, באותה הזדמנות גם ממליצה לקנות את דם האולימפוס שיצא לחנויות לפני יומיים בערך, ובעיקר ממליצה לא להפסיק לקרוא! D:
יום טוב!
36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Primrose (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
בדיוק גם אני סיימתי לכתוב ביקורת על הספר הזה והיא תעלה כשיהיה לי כוח להקליד אותה ומדהים כמה החשיבה שלנו דומה.
ביקורת מעולה^^
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה!
תמיד אוהב אותו (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי,
טוב שחזרת :)
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
חחח תודה שין שין :)
שין שין (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אין כמו יובש קריאה שמסתיים, זה כמעט כמו לשבור צום...
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
הו, אני יודעת מי זו סוקי XD
ילדת~כוכבים (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אממ לא הייתי מודעת לכך
אבל זה sokka
אז זה שונה
ונוף,בעיקרון זה סוקי
שזאת החברה שלו~
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
לבכות! לעשות ספורט! לרוץ עם חתולים! לאכול שוקולד!
...לא בטוח שאחד מהם יעזור עם הקריאה, אבל אחד מהם בטח יעזור במשהו כלשהו :)

תודה!
POLLO (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
נוף, ביקורת מדהימה.
יש לי יובש קריאה חמור. מאוד. קראתי ספר אחד בודד בחודשיים האחרונים. מה לעשות? ><
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה חני :)
חני (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
יובש קריאה מוכר גם מוכר..אבל כשפתאום נתקלים בספר טוב ממש אז הכל מגיע בעוצמות כאלה כמו שתיארת בעצמך....מקסים כתבת
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה לך! :)
שונרא החתול (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
קראתי את הביקורת שלך במהירות לא חוקית. אילו היה גלאי מהירות של משטרת הקריאה, הייתי מקבלת דו״ח.
להגנתי הייתי אומרת שהביקורת הייתה כל כך סוחפת ומרתקת כך שהאשם הוא בך.
יופי שחזרת לקרוא ולכתוב. בהצלחה.
Nameless (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
(את מודעת לעובדה ש"סוקה" (sooka) ברוסית זה זונה, כן?)
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה לך! D:
אינשם (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
וואו עם ביקורת כזאת אני רצה לקרוא כל ספר שאת ממליצה עליו. אני בדיוק בתקופת יובש מבחינת מחסום קריאה, אותה החוויה העבשה שאת עוברת מבחינת קריאת ספרים, זה קורה גם אצלי, נחמד לדעת שאני לא לבד, ממש פתחת לי את התאבון לקריאה עם הביקורת שלך :) תודה
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה ניימי. זה היה חשוב לי :)
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה סוקה!
(ככה אני קוראת לך. אין בעיה, נכון?)
Nameless (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אגב, התגעגעתי מאוד לביקורות שלך. מאוד. וכל אתמול קראתי בכל שנייה אפשרית את בי.או.או. ועשיתי את זה גם עם התקלחות. רק שאת טרילוגיית האנגר גיימס קראתי עוד בכיתה ה' בערך, אז הייתי פחות מנוסה והיו תופסים אותי. כל הזמן ><
"לא שזה רק שהיא קוראת, פשוט..."
"הילדה צריכה ללמוד, לא ל.."
"יש רק בעיה אחת איתה.."

ביקורת נהדרת, אם עדיין לא אמרתי.
Nameless (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
מותחן פסיכולוגי *~*
"אמא, אני אחכה במכונית עם הכסף! תתארגני, אנחנו יוצאות לסטימצקי!"
אני ארשום לעצמי את הספר הזה.
ילדת~כוכבים (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
"והנה אמא הגיעה - וחשוב יותר, הכסף שלה - ובואו נקנה את הספר ונלך הביתה."
XD
ביקורת אדירה~

אני רוצה את דם האולימפוס אבל עדיין אין בחנויות פה באיזור!!!!
דאמט
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
כרגע לא, אל תפתח פה לשטן ;)
תודה!
אור (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אז יש מחסום קריאה או אין? ביקורת אדירה :-)
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
או, וזשל"ב, דילגתי עליך, תודה רבה :)
no fear (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
לא, לא אצלי. זה היה סוג כלשהו של מחסום קריאה מוזר ביותר שלא מנע ממני לקרוא ספרים - אלא מנע ממני ליהנות מהם כמו שנהניתי בעבר. ושום ספר לא החזיר אותו, זו הייתה סדרה של ספרים אחד אחרי השני שסדקו אותו ושברו אותו ואז כוח רצוני בא וניפץ את הצורה של הבנזונה הקטן שקורא לעצמו מחסום קריאה.
תודה, כמו כן ^_^
ג'קס (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
קוראים לזה מחסום קריאה נופי, היה לי כזה מתחילת השנה ושברתי אותו עם דברי, פשוט צריך לחכות לספר הנכון שיחזיר לך את ה... רעב?
ביקורת מעולה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
ברוכה השבה, נופר. שיהיה בהצלחה בהמשך הדרך!





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ