ביקורת ספרותית על מה מעיק על פורטנוי (מהדורה חדשה) מאת פיליפ רות
ספר בסדר

---

היידישה מאמא שלי היא בכלל עיראקית. אבל נראה שלא משנה מה המוצא, זה עובר בגנים של היהודים. אחרי שאח שלי התגייס לצבא (ואני עוד מעט אחריו), מכבש הלחץ עבר ישירות אליי. מה שלפני העברתי בנפנוף יד נונשלטי וב"די כבר, אני לא רוצה להתקשר למיטב, לא רוצה להיפגש עם קצין מיון, לא אכפת לי כבר" פשוט לא עוזר. אמא לא מרפה. בלשון העם- נודניקית. אבל אולי זה חלק מלהיות אמא, לדאוג לטובת הילדים וכו', אפילו שהם אומרים מיליון פעם שהם לא רוצים עזרה. אפילו שהם אומרים "כן, הלכתי כבר לבנק" היא עדיין תשאל עוד חמש פעמים בהמשך היום "נו,היית כבר בבנק?". אוי א ברוך.

אלכסנדר פורטנוי הוא צעיר יהודי אמריקאי, שסובל מההורים היהודים המציקים שלו. והם באמת מציקים. אמא שלו היא מהאמהות הפולניות סוג הארד קור, מאלו שלוקחות את "אל תלך בלי נעלי בית בחורף אתה רוצה להיות חולה?!" לדרגה חדשה לגמרי. ואבא שלו, טוב, מסתמן בעיקר כדמות שצצה פה ושם ומתלוננת על עצירות.
אלכס סובל משיגעון מין שכזה (ובגלל זה הספר לא מיועד לילדים קטנים! לפחות בני 18!), ורוב הספר גם מתובל בגסויות למיניהן (ולראיה שימו לב לכריכה). אלכס מתיישב על ספת הפסיכולוג, והשיחה הארוכה (ולעתים קצת חופרת) והמונולגית שלו היא בעצם שורש הסיפור. אלכס מספר על הכול- על הקנאה לגויים,הגלות,ההתבוללות,ההורים המעיקים שלו ובסוף גם על מה מביא אותו לארץ הקודש ישראל, בה הוא מגלה שהוא אימפוטנט (לא באמת).

את פיליפ רות אני מחבב במיוחד בתור סופר, אבל הספר הנוכחי לא עשה עליי הרבה רושם. זאת אומרת, כן, הספר מצחיק ודי משעשע לפעמים, אבל בשלב מסוים זה הופך למעיק. הבדיחה היהודית מוצתה עד תום, והאמא המעיקה שרודפת אחרי הילד כשהוא יוצא החוצה בלי המעיל שלו מתחילה להתיש בשלב מסוים. די, אין אמא מציקה כזאת עד כדי כך. ואין מישהו כל כך חולה מין ומתוסבך ברמות כאלו, שמצד אחד מקנא בגויים וחושב שאם ישכב אם גויות אז הוא יהפוך לאחד מהם, אבל מצד שני שסוף סוף הוא מוצא את הגויה הנכספת הוא רוצה שתתגייר ליהדות.
בקיצור, לא אחד הספרים הטובים של פיליפ רות.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על מה מעיק על פורטנוי (מהדורה חדשה)