“אני לא אוהב ספרי מתח. יש להם נטייה למרוט את עצביי והמטרה, יצירת המתח, מקדשת לרוב אמצעים שהם פסולים בעיניי, בדמות תפניות עלילתיות הזויות ומופרכות. וחוץ מזה, בספרי המתח שאני קורא תמיד יש היעלמויות ורציחות. תמיד מישהו נעלם ואז נרצח או נרצח ואז נעלם, או נעלם ולשם שינוי לא נרצח, אבל אז מתברר שהוא נעלם בגלל שהוא רצח מישהו אחר, שנעלם כמובן... וחוץ מהכול, הם גורמים לי לנשנש קצת (על מי אני עובד? לזלול המון”

“# יום אחד התלוננתי בביקורת על דלות החומר בספרי מתח: מתח לא מתח, זלזול באינטליגנציה, עלילות ללא היתכנות, כתיבה מרושלת, חוסר תחכום... ולפעמים יש לי צורך בספר מתח כהלכתו – כזה שמותח בלי אלמנטים על-טבעיים, כתוב היטב ואינטליגנטי. קיבלתי אז שלל הצעות מחברי פה, אותן אספתי לרשימה מסודרת וכשאני נתקלת באחד מהם, כמו בספר הזה, אני קוראת. ברור. עד למחצית הספר הזה הוא היה מותח למדי: הורים צעירים לתינוקת בת”

“ספר מתח טוב, מלא תפניות מפתיעות בעלילה. בגדול נהניתי מאוד. בעיניי יש לו רק שני חסרונות בולטים: 1. הוא כתוב בגוף שלישי (באופן אישי זה גורם לי להתחבר פחות לעלילה..) עם קפיצות בין הדמויות בתוך הפרקים 2. הבנתי את הטוויסט המרכזי כבר באמצע הספר וזה קצת הרס.. בכל זאת נהניתי ובסה"כ נחמד ושווה קריאה”

“בסדר. הספר הזה היה בסדר. נראה לי שפשוט נמאס לי מספרי מתח על זוגות עשירים עם סודות אפלים שמסתכמים לרוב בבעל שלא מסתדר עם ההורים של אשתו. *צמרמורת*. או... ילדים, תסתמו אוזניים ותעצמו עיניים, אני לא רוצה שהשינה שלכם תהיה על אחריותי... דיכאון. אני יודע, מזעזע, אבל הזהרתי. אבל זאת לא הבעיה האמיתית של הספר, אלא הבינוניות שלו. לרגע לא הייתי במתח, לא באמת, והכתיבה פשוט... איכס, בואו פשוט נתעלם. מהכתיבה.”

“אני לא אוהב ספרי מתח. יש להם נטייה למרוט את עצביי והמטרה, יצירת המתח, מקדשת לרוב אמצעים שהם פסולים בעיניי, בדמות תפניות עלילתיות הזויות ומופרכות. וחוץ מזה, בספרי המתח שאני קורא תמיד יש היעלמויות ורציחות. תמיד מישהו נעלם ואז נרצח או נרצח ואז נעלם, או נעלם ולשם שינוי לא נרצח, אבל אז מתברר שהוא נעלם בגלל שהוא רצח מישהו אחר, שנעלם כמובן... וחוץ מהכול, הם גורמים לי לנשנש קצת (על מי אני עובד? לזלול המון”

“# יום אחד התלוננתי בביקורת על דלות החומר בספרי מתח: מתח לא מתח, זלזול באינטליגנציה, עלילות ללא היתכנות, כתיבה מרושלת, חוסר תחכום... ולפעמים יש לי צורך בספר מתח כהלכתו – כזה שמותח בלי אלמנטים על-טבעיים, כתוב היטב ואינטליגנטי. קיבלתי אז שלל הצעות מחברי פה, אותן אספתי לרשימה מסודרת וכשאני נתקלת באחד מהם, כמו בספר הזה, אני קוראת. ברור. עד למחצית הספר הזה הוא היה מותח למדי: הורים צעירים לתינוקת בת”

“ספר מתח טוב, מלא תפניות מפתיעות בעלילה. בגדול נהניתי מאוד. בעיניי יש לו רק שני חסרונות בולטים: 1. הוא כתוב בגוף שלישי (באופן אישי זה גורם לי להתחבר פחות לעלילה..) עם קפיצות בין הדמויות בתוך הפרקים 2. הבנתי את הטוויסט המרכזי כבר באמצע הספר וזה קצת הרס.. בכל זאת נהניתי ובסה"כ נחמד ושווה קריאה”

“בסדר. הספר הזה היה בסדר. נראה לי שפשוט נמאס לי מספרי מתח על זוגות עשירים עם סודות אפלים שמסתכמים לרוב בבעל שלא מסתדר עם ההורים של אשתו. *צמרמורת*. או... ילדים, תסתמו אוזניים ותעצמו עיניים, אני לא רוצה שהשינה שלכם תהיה על אחריותי... דיכאון. אני יודע, מזעזע, אבל הזהרתי. אבל זאת לא הבעיה האמיתית של הספר, אלא הבינוניות שלו. לרגע לא הייתי במתח, לא באמת, והכתיבה פשוט... איכס, בואו פשוט נתעלם. מהכתיבה.”