ביקורת ספרותית על כל החיים לפניו - ספריה לעם #221 מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
ספר מעולה

---

נחמות הן דבר מגוון כל כך.
ממתי שהייתי קטנה יש לי סיוטים. אני נרדמת לאט, וכשאני מצליחה לישון אני מתעוררת הרבה לילות בצרחות. פעם, כשזה היה קורה, לי ולאח שלי היה הסכם, שבלילה, אם מישהו מאיתנו מתעורר הוא הולך למיטה של האחר. קשה לתאר את ההרגשה הזאת. ביטחון יחסי. בתור מישהי שהשינה היא לא המקום שלה לברוח לעולם של חלומות יפים יש נחמה שקשה לתאר במילים בהרגשה שמישהו שומר עלייך.
אח שלי בצבא עכשיו, אין לי את הנחמה הזאת.
בספר הזה, בספר הזה יש אהבה. יש בו אהבה ופחד שהולכים יחד. ויש בו עיצוב דמויות צבעוני כל כך, כואב כל כך, אמיתי כל כך. ויש בו עולם, עולם של קצת קיטש, וקצת התבגרות בטרם עת, וקצת ילדותיות לעת זקנה. ויש בו כל כך הרבה נחמה בשבילי. הוא לא ספר קלאסה של לשכב במיטה, לקרוא להירגע. לא. ודווקא לכן הוא הנחמה שלי, המילים החמות והלא מושלמות שלו, הסיפור המורכב והלא מחבק שלו, שונה כל כך מהמגע של אחי הגדול בלילות קשים, הוא יפה, הוא מלא, הוא חסר כל כך.

הספר הזה הוא הנחמה שלי עכשיו. אני קוראת אותו לפעמים כשעצוב לי, לפעמים כששמח, לפעמים לפני השינה. אני מנסה לא להגזים, שלא יהיה לי כאב בטן ממנת-יתר של אותו הספר (אל תבדקו את זה, השפעות דומות מאוד להשפעות יותר-מדי-שוקולד).
נחמה. אני חושבת שנחמה היא מקור יופי בעולם. מצאו לכם אחת, או כמה.

» ביקורות נוספות של Lali
» ביקורות נוספות על כל החיים לפניו - ספריה לעם #221