ביקורת ספרותית על הקנוניה נגד אמריקה מאת פיליפ רות
ספר מעולה

---

אמריקה. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. החלום האמריקאי- בית לבן עם גג רעפים אדום, גינה ומדשאה שמוקפת בגדר לבנה. ידוע שבארצות הברית הכול אפשרי, שאתה יכול להיות עני אבל אם יש לך כישרון ותעבוד קשה- תוכל להצליח בגדול.
I like to be in america, כמו שאומרת אניטה ב"סיפור הפרברים". מי לא רוצה להיות באמריקה? תמיד חלמתי לנסוע בניו יורק. לא להשתקע שמה בהכרח. אבל לחוות את המקום. את האווירה הזאתי, של הכול אפשרי, שמחר אולי יקרה לי הדבר הגדול הבא. שאולי מחר יקרה משהו טוב.

אבל באמריקה היו גם זמנים רעים. המשבר הכלכלי הגדול ב-1929,מישהו? פיליפ רות מצליח לספר סיפור בצורה מדהימה. וגיבור הסיפור שלו הוא הוא עצמו. פיליפ רות הצעיר יחד עם אביו, אמו, אחיו סנדי ובן דודו אלווין. כולם חיים יחדיו בניוארק בניו ג'רזי, בקהילה היהודית. החיים שלהם טובים, יותר ממה שהיה באירופה. האב עובד כסוכן ביטוח, האם עקרת בית, וסנדי ופיליפ הולכים לבית הספר היהודי. הכול טוב ויפה, במיוחד שהנשיא הוא רוזוולט. אבל אז הכול משתנה כשלינדברג הופך לנשיא.

ועכשיו שיעור קצר בהיסטוריה-רוזוולט (פרנקלין,לא תיאודור) היה נשיא ארצות הברית ארבע פעמים, יותר מכל נשיא אחר אי פעם. הוא היה נשיא ארצות הברית בתקופות הקשות ביותר- אחרי המשבר הכלכלי ובתקופת מלחמת העולם השנייה. פיליפ רות לוקח עובדה היסטורית ומשנה אותה כאוות נפשו. הוא מעלה את ההשערה- מה אם לא רוזוולט היה מנצח בבחירות שנערכו לפני מלחמת העולם השנייה. מה אם לינדברג, שמוכר בתור הטייס שחצה את האוקיינוס האטלנטי על מטוסו "ספיריט אוף סנט לואיס"? ובואו רק נזכיר, שלינדברג היה אנטישמי (וכמובן לא הודה בכך). רות לוקח את העובדה ההיסטורית ומשנה אותה, ומכאן בונה מציאות אלטרנטיבית שנשמעת מציאותית במיוחד. ברגעים מסוימים הייתי חייב לעצור לרגע, להזכיר לעצמי שזה לא קרה באמת, ואז להמשיך לקרוא.

מה שהופך את הספר לכל כך אמיתי הוא שפיליפ רות דואג לשלב במין אוטוביוגרפיה לא מציאותית של עצמו, עובדות שנראה שאכן קרו בחייו. ייתכן שהוא באמת גדל בניו ג'רזי, ואביו היה סוכן ביטוח ואמו עקרת בית, ובן דודו אלווין גר איתם ונפצע במלחמת העולם השנייה אחרי שהתנדב בשירות קנדה (כי ארצות הברית לא השתתפה במלחמה בגלל לינדברג). המציאות בארצות הברית משתנה, ופתאום נראות מזימות ממשלתיות נגד היהודים. מתחילים להעביר יהודים מבתיהם למחוזות רחוקים- מניו ג'רזי למדינות כמו קנטאקי,אוקלוהמה וטקסס, במסווה של "ערבוב השונה בחברה ואמרקניזציה לכל שכבות האוכלוסייה". לשון מכובסת שלקורא שבקיא בהיסטוריה של השואה נשמע בצורה מפחידה זהה למה שאמרו הנאצים ליהודים, אם בכלל טרחו להגיד להם משהו. אחר כך מחריפים הצעדים נגד היהודים, שמתחילים להאשים אותם במזימה להשתלט על אמריקה, האנטישמיות בשיאה ומתחילים להופיע פוגרומים ביהודים בערי ארצות הברית, בעיקר במדינות מערב התיכון הגזעניות, בהן הקו קלוקס קלאן שולט. אבל בשונה מבשואה, במציאות של רות היהודים לא מחקים להיכנס לגטאות ואז להתנגד. פה, היהודים מבינים כבר מההתחלה שמשהו פה חשוד, והם מתחילים לארגן לעצמם משטרה יהודית בשיתוף עם המשטרה הלאומית. הועד היהודי אוסף כספים להגן על היהודים. בקיצור, היהודים מתארגנים.

ובתוך כל הכאוס הזה, נמצא פיליפ רות הצעיר, בסך הכול בן תשע, וצריך להתמודד עם מציאות שכזו. בהתחלה הוא מנסה לשמור על שפיות דרך אוסף הבולים שלו, אבל לאחר מכן הוא נוטה לאט לאט לברוח מהמציאות, ומספר פעמים מנסה לברוח מהבית. זה פשוט יותר מדי בשבילו. החשש היומיומי הזה שהנה מגיע הסוף, ההתמודדות הזו כל יום עם דבר חדש ולא צפוי הן יותר מדי בשביל ילד בן תשע. יכולתי ממש להאמין שאלו היו חייו של רות הצעיר, שבאמת מדובר באוטוביוגרפיה. ואז נזכרתי שזה לא.

רות יודע לספר סיפור,והצליח לרתק אותי לכל אורך הספר, אפילו שקראתי בו בפרקי הזמן הקצרים שהיו לי (בדרך לעבודה ובזמן ההפסקות). הספר הזה היה כל כך טוב, שמתחשק לי לפשוט בהזדמנות הקרובה על המדף של פיליפ רות בצומת ספרים ולקנות את כל ספריו, ולהישאר בחדר שלי עד שאסיים את כל ספריו.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על הקנוניה נגד אמריקה