הביקורת נכתבה ביום חמישי, 9 בפברואר, 2012
ע"י דובה
ע"י דובה
אני אידיוטית.
אני בסופו של ספר מתח אחר, ויש לי שני ספרים שעלי להחזיר ולסיים מהר ולא התחלתי, ערימה מטורפת של ספרים חדשים שאני מחכה לקרוא ולא מוצאת זמן- ומפיליפ רות התאכזבתי בעבר וסגרתי אותו באמצע.
איך לעזאזל פתחתי ספר נוסף שלו?
רציתי להעביר הלאה והצצתי. הכוונה להעביר אותו ממני היתה כל כך חזקה שכבר בהבנה שזהו עוד ספר של "what if" ועוד עם כל נושא השואה וההיסטוריה היהודית של הסופר עשתה לי עיקצוצים כדי לסגור אותו.
ובאמת העברתי אותו הלאה ממני...
אחרי שסיימתי לקרוא אותו בהתלהבות ונהנתי מאוד.
מסתבר שפיליפ רות כן יודע לספר סיפור! הכתיבה שנונה זורמת ונהדרת, הוא לא עיצבן אותי כמו בספריו האחרים כאחרונת האמריקאים להם צריך לתת סוכר בכפית ואז לגלות להם שמדובר בסוכר שהוא חומר נפץ...
יותר מזה! שכחתי לרדת באוטובוס, לא ניגשתי לתורי, ונשאבתי לעולם אבסורדי ומגוחך.
כרגיל מדובר במשפחה סטראוטיפית, רק שהסיפור חיפה לגמרי על כל מה שכבר שמעתי וקראתי מפרי עטו
ובאיזה אופן משפחתו בוטלה לחלוטין בתוך ים המשפחות היהודיות מספרים אחרים.
העלילה הדהימה, אני מקווה שתסמין הרדיפה היהודית יגרום לו לכתוב ספר כסופר יודע כל ולא שוב בעוד ספר בו הוא מתאר את עצמו מילדות במשפחה יהודית בארה"ב כי די, שמעתי הכל.
זהו חוזרת לספר מתח שלי.
23 קוראים אהבו את הביקורת
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
