ביקורת ספרותית על הקנוניה נגד אמריקה מאת פיליפ רות
ספר טוב

---

ספר מבריק. מלאכת מחשבת שמשלבת תחקיר הסטורי מעמיק מפורט ומשובח, עם הפלגה מרתקת למחוזות הדימיון. פיליפ רות מספר סיפור אלטרנטיבי לקורותיה של אמריקה, בין השנים 1940-1942 והוא עושה זאת כל כך טוב, שהסיפור שלו יוצא לא פחות סביר ולא פחות הגיוני מאשר הסיפור ההיסטורי האמיתי. זה גם מה שהופך אותו למצמרר כל כך.

רות בוחר לו הסתעפות אחת קטנה מההשתלשלות ההיסטורית האמיתית של האירועים בארצות הברית בשנת 1940, וממשיך איתה הלאה בכוח מחשבתו ובכוח דמיונו, לא מפספס אף פרט, צולל לעומק ונוגע בקרקעית. ופתאום היא מכה בך, ההבנה עד כמה בכל רגע נתון ההיסטוריה יכולה להסתעף לאלף כיוונים שונים, וכמה מקרי וכמה חד פעמי הוא הכיוון שבסופו של דבר היא בוחרת. הוא משתמש בדמויות האמיתיות של התקופה כמו בכלים על לוח שחמט, והוא פשוט מזיז כלי אחד משמעותי למשבצת אחרת בהיסטוריה.

צ'ארלס לינדברג, זה הכלי שהוא מזיז. גיבור תעופה אמריקאי, שהפך גם לגיבור טראגי לאחר שבנו התינוק נחטף מביתו ונרצח, היה אדם פופולארי מאוד בארה"ב של 1940. הוא גם זכה להערכה מצד בכירי המפלגה הנאצית בגרמניה, וחש הערכה כלפיהם בחזרה. הוא הביע את חששו בהזדמנויות שונות מהסכנה הגדולה שנשקפת לאמריקה מהיהודים בשל השפעתם הרבה על תעשיית הקולנוע, העיתונות והממשלה. בנאומים הציבוריים שלו הקהל עמד דקות ארוכות והריע לו. היה מי שהציע לו לרוץ לנשיאות ארה"ב אבל לינדברג בחר שלא לעשות זאת. אצל רות הוא בחר כן לרוץ.

כשהוא נישא על גלי תהילתו, לינדברג מנצח את רוזוולט והופך לנשיא ארה"ב. מכאן ואילך מתחילה שרשרת התפתחויות דמיוניות לחלוטין, וסבירות לחלוטין. רות משרטט ברגישות ובחוכמה רבה את הסצנה הפוליטית והחברתית של אותם ימים בצורה שמותאמת במדויק לרוח האמריקאית ולאישים הבולטים של התקופה. אצל רות לא כולם הופכים לנאצים ביום בהיר אחד כפי שאולי סופר מוכשר פחות היה בוחר לתאר זאת, אלא דבר מוביל לדבר, במתינות, בסבלנות, ללא קפיצות חדות. הוא מצרף פרט לפרט ובונה את הסיפור שלו כך שבסופו של דבר אינך יכול שלא להודות לגורל הטוב שמנע מלינדברג באמת לרוץ לנשיאות...

לצד ההברקות שבבניית ההיסטוריה החלופית, יש לספר מספר חסרונות שמנעו ממנו להפוך למושלם בעיני: קודם כל, תחבירית, משפטיו של רות פתלתלים וארוכים מדי לטעמי. אולי האשמה בתרגום, אבל אם לא, אז מישהו חייב לעשות לו היכרות עם נקודה. שנית, לא לכל אורכו הספר מרתק באותה מידה. יש קטעים קצת מעייפים. דבר אחרון, אני חושבת שרות היה יכול להמשיך וללכת קצת יותר רחוק עם התיאוריה שלו. הוא עוצר מוקדם מדי, כאילו נבהל מעצמו.

אבל למרות ההשגות הללו, עדיין זה ספר ההסטוריה האלטרנטיבית הריאליסטי, האמין והחכם ביותר שקראתי אי פעם. מומלץ מאוד.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על הקנוניה נגד אמריקה