ביקורת ספרותית על אנה פרנק-יומן [כריכה רכה] - הנוסח המלא בתרגום חדש מאת אנה פראנק
ספר טוב

---

קשה לראות שאנה פרנק לא הייתה נערה רגילה.
היא הייתה נערה שהשתוקקה לכתוב, ליצור, לגדול, לעזור, להיות עצמאית ולהיות מי שהיא באמת, הצד שבה שאף אחד לא הכיר. היא עברה דברים שקשה להבין וכנראה לעולם לא נבין, שגורמים לך לתהות ולחשוב איך היא עברה אותם. כמה חוזק נפשי, כמה אומץ. והיא בסך הכל הייתה נערה בת 13. היא הייתה נערה אופטימית, עם שאיפות ואמונות באנשים ובאנושיות. לדעתי, זה מה שהחזיק אותה שם למרות כל הקשיים.

דרך יומנה, קשה שלא לשים לב לכמה שאנה התבגרה. המכתבים הראשונים שלה, לפני שנכנסו למסתור, בהם היא תיארה את הילדים בכיתה שלה ואת מסיבת היומולדת שלה נראו לי כמו מכתבים רגילים של נערה מתבגרת. בניגוד מוחלט למכתבים אלו, המכתבים האחרונים שלה נראים כאילו כתבה אותם אישה צעירה עם תובנות עמוקות ורצון להפתח ולהיות מי שהיא ולמצוא מישהו שיוכל להבין אותה באמת. רצון להפסיק להסתתר ולפחד. וכל זה רק כשנתיים אחרי. כל החוויות הקשות שהיא הספיקה לעבור בגילה הצעיר,שבמהלכן הצליחה למרות הכל לשמור על אופטימיות, להתאהב, ללמוד, להנות ולצחוק, ביגרו אותה. היא בעצמה ראתה את השינוי הגדול שהתחולל בה.

כל פעם שאנה כתבה על ציפיותיה ומחשבותיה על אחרי המלחמה, משהו צבת לי בלב. ויש לכך סיבה. בניגוד לרוב הספרים האחרים, הסוף של הסיפור הזה ידוע. והסוף כואב. איזה עתיד מדהים היה יכול להיות לה. דמיינתי את אנה יושבת על שולחן ורושמת את היומן וכל פעם רציתי כאילו ללחוש לה - ״אנה, את לא תראי את החיים שאחרי המלחמה. את לא תשרדי...״. מה שעוד צבת לי בלב הוא המכתב האחרון. המכתב בו היא נפתחה בפני קיטי ותיארה את עצמה ואת מי שהיא באמת. זה הרגיש לי שהיא כתבה את המכתב הזה כאילו היא ידעה שזה המכתב האחרון שהיא תכתוב...

במכתביה, כתבה אנה על רצונה העז להיות סופרת או עיתונאית ועל רצונה לתרום ולעזור לאחרים, להשאיר חותם. היא רצתה להמשיך לחיות גם אחרי מותה. וזה באמת מה שקורה. מידי יום מבקרים עשרות ואפילו מאות אנשים מכל העולם בבית בו הסתתרו אנה פרנק והאחרים ושומעים את סיפורם (הייתי שם לפני 4 שנים וזה מקום חובה לבקר בו, במיוחד למי שקרא את היומן). מידי יום אנשים ונערים בכל העולם קוראים את יומנה ובכך חווים את סיפורה. מידי שנה, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, מוקרנים סרטים בטלוויזיה אודותיה ואודות חייה במסתור. חרף זאת, עצוב לי לחשוב על החותם האחר שהיא הייתה יכולה להשאיר, במידה והייתה שורדת את המלחמה והופכת לעיתונאית או לסופרת כמו שהיא חלמה. היה לה את הכישרון והאהבה לכתיבה וחבל שהיא לא יכלה לממש אותו יותר...

ולסיכום - הספר מומלץ בחום !

» ביקורות נוספות של אנונימית
» ביקורות נוספות על אנה פרנק-יומן [כריכה רכה] - הנוסח המלא בתרגום חדש