ביקורת ספרותית על אנה פרנק-יומן [כריכה רכה] - הנוסח המלא בתרגום חדש מאת אנה פראנק

---

מספר פעמים קראתי את היומן של אנה פרנק הי"ד ובאחת הפעמים התחקיתי אחר התאריכים תוך הקבלה ללוח השנה היהודי. גיליתי דברים מרתקים. למשל, ש- 24 מתוך רישומי היומן נכתבו ככל הנראה בשבת. אחת מהן ביום שני יום הכיפורים י' בתשרי ה'תש"ג (21 לספטמבר 1942 בתאריכי היומן). לכאורה חמור מכך, ממש עם המעבר למקום המסתור, ב-11 ליולי 1942, אנה הי"ד כותבת כי בשונה מיתר משפחתה היא דווקא אוהבת את צלצול פעמוני הכנסייה הסמוכה, כי זה מרגיע אותה. וכך גם ב-25 למרץ אותה שנה היא כותבת באותו כיוון ביחס לאותם פעמונים. משפחת פרנק חגגה את חג החנוכה, הדליקה נרות, אבל בו-בזמן הם גם חגגו את החגים הנוצריים, משהו שעבור כל אורתודוקסי ייחשב כלכל הפחות תוצאה של בלבול גדול, אפילו קצת מעיק. בלוח הזמנים של מקום המסתור (אותו ניתן למצוא בפירוט רב ב-17 לנוב' אותה שנה) א.הבוקר תמיד בשעה 9 למעט "חגים, וימי ראשון" אך לא שבתות...
מישהו עוד עשוי ח"ו לבוא חשבון ולו בהרהור הלב עם קורבן תמים מקורבנות השואה הנוראה, והכל באשמתי. אך לא היא, ממש ההיפך הגמור! לא רק בגלל שיתכן גם להסביר את רוב הפעמים עם ההנחה שהיא כתבה קודם כניסת השבת או לאחר צאת השבת, ולא רק בגלל השתייכות המשפחה לזרם הרפורמי כך שזה ממש לא אשמתה לפי שום קריטריון- אלא משום שעם רקע כזה, שבכל הקשר אחר היה נחשב בעיניי כזהות יהודית רעועה ומטושטשת לגמרי, זה מדהים לקרוא קטעים אחרים ביומנה בהן באה לידי ביטוי זהותה היהודית הכל-כך חזקה. אביא כמה דוגמאות מתוך היומן:
ב-9 לאוקטובר 1942 היא כותבת שאין אויבים מרים יותר מאשר העם הגרמני והעם היהודי. לאורך כמה פעמים ביומן היא חוזרת על ההזדהות שלה עם היהודים האחרים עליהם נגזר לסבול. ב-2 למאי 1943 היא מתייחסת להכרזתה של גב' וואן-דאן. הגב' הודיעה בקול כי היא רוצה להמיר את דתה לנצרות ל"ע. מבחינת אנה הדבר נוגד הכרזה אחרת של אותה גב' יום אחד לאחר מכן כי ברצונה לעלות לירושלים לחיות בקרב יתר היהודים משום שהיא מרגישה בבית רק בקרב יהודים.
כשב-3 לנוב' 1943 אבא שלה מציע שהיא מוכרחה ללמוד משהו על "הברית החדשה" אנה מצטרפת אל אחותה הגדולה והן אומרות שישו יש"ו וחנוכה לא הולכים יחד.
ב-16 לפברואר 1944, פטר החבר שלה אומר שהחיים היו קלים בהרבה לו רק יכלו להמיר את דתם לנצרות או ייעשו קלים יותר אם ימירו את דתם אחרי המלחמה. ועדיין הוא שלל את הרעיון של המרת דת ממש, הוא רק יוודא שאף אחד לא ידע שהוא יהודי. אנה מגיבה בחריפות, מבחינתה חוסר כנות כזו היא מבישה!
וכמובן, ב-11 באפריל 1944 במהלך חג הפסח היא כותבת את אחד הקטעים הבלתי נשכחים בנוגע לזהותה היהודית. ממליץ בחום לגשת ולקרוא שוב ושוב. כך גם ב-22 למאי 1944 היא שבה וכותבת קטע נוסף ברוח הדברים.
מי שיקרא את שני הקטעים האחרונים יסכים איתי שאנה הי"ד היתה יהודיה גאה, עם זהות יהודית איתנה. ברור שיש כאן בלבול גדול, בוודאי מנק' מבט דתית אורתודוקסית, אבל היו יהודים רבים כאלה לצערנו ועדיין ישנם. זה קשור בתופעה רחבה יותר ולא באנה הי"ד או ביומן שלה. מנק' המבט שלה היא ניסתה להחזיק הכי חזק ביהדות שאותה הכירה ועליה גדלה וההליכה שלה עם זה עד הסוף זה מרשים ומדהים. הרבה למעלה מכן- גם מנק' מבט דתית זה משוקלל אחרת, לפי חשבון אחר: "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן", גם לוליינוס ופפוס.
מעבר לנושא הנ"ל יש ביומן הזה תוכן רב. מדהים שילדה בגיל כזה כותבת ספר רב התוכן והאיכות! על היחסים שבין מתבגרים להוריהם אפשר לכתוב חיבור בפני-עצמו! (ב-12 ליולי 1942; ואז 27 לספטמבר 1942; וב-28 לנוב' 1942; וה-30 לינואר 1943; וב-2 לאפריל 1943; והמטפורה הקשה ב-29 לאוקטובר 1943 וביום למחרת; ואז שינוי טוטאלי בכל נק' המבט שלה ב-2 לינואר 1944 ויש עוד קצת הלאה).
יש גם על מעמד האישה ב-13 ליוני 1944. המדהים הוא לא רק בהצבת השאלה מדוע נשים נתפסות כנחותות יחסית לגברים? אלא בתשובתה המורכבת והמעניינת. זה לא שלנשים מגיע אותו יחס 'בגלל שנשים יכולות לעשות כל מה שגברים יכולים לעשות' כמו הסגנון בן-זמננו, אלא תשובה אחרת: נשים הן יקרות הערך קודם כל מצד נשיותן, יש את מה שנשי באישה ומצד זה קודם-כל.
יש גם קטע מפורסם על אהבה ב-2 למרץ 1944.
קטע מדהים על התמודדות עם בדידות ופחד ב-23 לפברואר 1944.
וקטע נוסף על הצד המוסרי באדם ב-6 ליולי 1944.

ביומן האדיר הזה לכל מילה ושורה יש משמעות כפולה: ראשית כמובן את הרקע והקשר לשואה וכמו שבא לידי ביטוי ביחסיה עם הוריה; ובמקביל אותו מבט ייחודי ומרתק על החיים, עם המון נושאים שונים.

» ביקורות נוספות של Bak2
» ביקורות נוספות על אנה פרנק-יומן [כריכה רכה] - הנוסח המלא בתרגום חדש