ביקורת ספרותית על אנה פרנק-יומן [כריכה רכה] - הנוסח המלא בתרגום חדש מאת אנה פראנק
ספר מעולה

---

"השואה הייתה שורת מעשי רצח עם ורדיפות אתניות, שבוצעו לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה על ידי גרמניה הנאצית בהנהגתו של אדולף היטלר, עוזריה ובעלי בריתה, כשתכליתם היו בהתחלה פגיעה במעמד היהודים, ובהמשך, בעיצומה של המלחמה, השמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי (הפתרון הסופי). מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד סביב שישה מיליון . בדברי הימים של העת החדשה מוכרת השואה כגדול הפשעים נגד האנושות." ~ויקיפדיה~


***

אני חושבת שכבר אמרתי את זה מתישהו, אבל החברות בילדות שלי לא הייתה זוהרת. עליתי לארץ מצרפת אמנם בגיל צעיר, אבל עבר זמן עד שלמדתי את השפה, עד שאימצתי לעצמי מבטא סביר ( עד היום המבטא הזה לא עוזב אותי.אררררג.), ועד שהבנתי את סגנון החיים החדש שאליו הלכתי לגדול כל חיי. בתור ילדה בת 7-8,חסרת ביטחון עצמי, לא חשבתי שהקלף הזה יישחק לרעתי. אני התגאתי בזה שאני שונה, או יותר נכון בזמנו- מיוחדת. לא חשבתי שילעגו לי על הלבוש או על צורת המחשבה השונה כביכול. כצפוי, התברר לי שטעיתי.
הייתי חוזרת הביתה ומספרת לאמי על כך והיא הייתה אומרת לי שהן מקנאות. שהכל רק קנאה. ואני? אני דבקתי במילותיה כאילו היו חמצן. באותה תקופה, הבנתי שאני לא רוצה להיות שונה, אלא להיות כמו כולם. חברותיי לכיתה היו מטיחות בי מילים פוגעניות, והייתי סופגת אותן בשקט עד שהבנתי שאלה הפכו לחלק מדיבור היומיום שלהן, שאני לא צריכה להיפגע מכך יותר, ושאני צריכה ללמוד לקטול אותן. הייתי משננת לעצמי משפטים ש"יצילו" אותי , ומשפרת אותם בראשי שוב ושוב כדי לא להירמס שוב פעם. אז זה אולי לקח זמן מה, אבל לבסוף הצלחתי. כשעברתי לחטיבה פגשתי בנות ממסגרות שונות, שהפכו לחברות טובות שלי ושלא היה אכפת להם אם אני צרפתייה או לא. בהחלט אפשר לומר שאני מהיסודי ואני מהחטיבה שונות לגמרי. ל ג מ ר י .
כשאני מהרהרת בכך שוב, אני לא יודעת אם מעשיהן נבעו מקנאה או מרוע. אך למה שהרוע הזה יהיה מופנה אליי דווקא? כי אני שונה? ואיך הקנאה הזו יכולה להפוך מצבים ככה? לשנות אישיות?

אני חושבת שרובכם הבינו איך כל זה קשור לספר של אנה פרנק. השואה התחילה מקנאה ורוע.ושנאה. היהודים לא ביקשו יחס כזה, הם רק רצו לחיות כאזרחים רגילים במדינה רגילה, עם בית רגיל והרגלים רגילים. אבל לא תמיד מקבלים את מה שרוצים, נכון?
אדולף היטלר- בחיי שאני לא מבינה מה היה לך נגד היהודים. זה שהם הצליחו במדינה שלך, אולי? הם הצליחו *בשביל* המדינה שלך. שהם היו שונים ממך? זו לא סיבה לרצוח מיליוני אנשים. לא הייתה לך שום סיבה לרצוח מיליוני אנשים.

רק מהכתיבה שלה, אפשר להבין שלאנה פרנק הייתה אישיות מדהימה. היו לה לא מעט מגרעות, וזה מה שהופך אותה לגיבורה מושלמת. הספר מונח כאן לידי, ויש פה פסקה שמראה על האישיות שלה-

"כמה טוב לנו כאן,כמה טוב ושקט. היינו יכולים להתעלם מכל הסבל הזה, לולא חרדנו כל כך לגורל כל היקרים לנו שלא יכלנו לסייע להם. אני מרגישה שאני רעה, משום שאני שוכבת במיטה חמה, בעוד החברות הכי טובות שלי מושלכות אי-שם בחוץ. פחד אוחז בי כשאני חושבת על כל אלה שתמיד חשתי אליהם קשר עמוק, ושעכשיו נפלו טרף בידי הבריונים האכזריים ביותר עלי אדמות. וכל זה כיוון שהם יהודים."
ברור שההמתנה הנצחית ב"בית" החדש של אנה היתה קשה לה מאוד. ואני בטוחה שהמיטה לא הייתה חמה כל כך כמו שהיא מציינת. היא מתלוננת על כך ביומנה, וזה מובן מאליו. אבל היא עדיין דואגת לשלום אחרים שהיא לא יודעת מה עלה בגורלם, ספק אם הם עדיין בחיים. הקשרים שלה עם משפחתה ועם המשפחה הנוספת שהתגוררו איתם לא היו ממש טובים, מה שהיה יכול להקשות על המצב אם לא ידעה לסלוח ולהבין את מצבם של האחרים.

הו וואו. יצאה לי ביקורת ארוכה יותר ממה שחשבתי שהיא תהייה...
לסיום, אני רוצה להביא משפט שהיא כתבה ביומן שלה-
"צא החוצה,לשדות,לטבע ולשמש. צא החוצה ונסה למצוא שוב את האושר שבתוכך. חשוב על כל היפה שצומח בתוכך ומסביבך והיה מאושר"


וזהו^^

» ביקורות נוספות של הרמיוני
» ביקורות נוספות על אנה פרנק-יומן [כריכה רכה] - הנוסח המלא בתרגום חדש