ביקורת ספרותית על אנה פרנק-יומן [כריכה רכה] - הנוסח המלא בתרגום חדש מאת אנה פראנק
ספר טוב

---

** ספוילרים קלים בהמשך **

התחלתי לקרוא את יומנה של אנה אחרי פסח.
חשבתי שאסיים אותו תקופה קצרה אחרי יום השואה, נניח גג טיפה אחרי יום הזיכרון.
סיימתי אותו רק אתמול בלילה. שלושה ימים לפני יום ההולדת שלה לו הייתה שורדת את ברגן-בלזן ומגיעה לגיל 88.
בואו נתחיל ממה שלא אהבתי דווקא, אבל זו רק דעתי כקורא אחד מני רבים. הרגשתי שהסיפור איטי מדי הרבה פעמים.
אם כי, את זה ניתן להבין. איך אמרו בחומות של תקווה? "בכלא, הזמן עובר לאט. ובנאדם יעשה הכל להעסיק את המוח שלו" - דוגמה קלאסית. אנה ניהלה את היומן שלה וכל המשפחה ויתר המסתתרים עשו כמיטב יכולתם להשיג גם ספרים בנוסף להישרדות הפיזית שלהם במחבוא שזה היה מוות ודאי לצאת ממנו.
אנה התייחסה ביומן שלה על המערכה הגרמנית הכושלת בסטאלינגראד, כניסה רגעית של טורקיה למלחמה לצד בעלות הברית (שלא ידעתי עליה!), כמובן על הפלישה לנורמנדי יחד עם המערכה הבריטית בקאן (שהיא לא כתבה שנגררה או לפחות לא ידעה על זה) ואפילו על קשר ה20 ביולי, יחד עם עם תובנה בוגרת ויוצאת מן הכלל למה זה היה דווקא לטובה שידידינו המשופם יצא ממנה יחסית בחתיכה אחת.
ציפיתי למצוא התייחסות ליותר מאורעות מפתח במהלך המלחמה. אבל היו בעיקר ספקולציות. תזכורת ככל הנראה לכמה לקבל מידע היה דל בתקופה הזו אם אתה כלוא בצד הלא נכון שלה...
אנה פרנק כותבת בסגנון מאוד בוגר, כנה, רהוט ומלא במודעות עצמית וסביבתית, אפילו אם היא לעתים מגיעה למסקנות לא נכונות. הרבה פעמים אני בעצמי נדהם שנערה בת 14 מגיעה לרמה כזו, ושואל את עצמי האם אלמלא המלחמה היא הייתה מגיעה לרמה כזו של בגרות נפשית.
חשבתי לכתוב עוד. על ההתייחסות לבגרות המינית שלה, על ניתוח היחסים שלה עם פטר (שיש תיאוריות שאומרות שהיה שם יותר ממה שהיא כותבת, אעדיף לא לקבל אותן), על מעט האוכל הגרוע שהם נאלצים להסתפק ועל המריבות של המסתתרים על החלוקה שלו ועל נושאים אחרים.
אבל גם ככה חפרתי די הרבה...
לסיכום, בקריאה של היומן של אנה פרנק אני מרגיש שהדבקתי חור בהשכלה הספרותית שלי והבנתי מקרוב את החשיבות שלו.

» ביקורות נוספות של א״ב חיים
» ביקורות נוספות על אנה פרנק-יומן [כריכה רכה] - הנוסח המלא בתרגום חדש