ביקורת ספרותית על אות קין מאת רם אורן

---

אחד הדברים שהכי מאפיינים את החברה הישראלית בעיניי היא קוטביות.
מצד אחד - אנחנו האנשים הכי חמים ואוהבים שיש. כולנו מכירים איך בזמן תקופות קשות, למשל מלחמות, כולם ממש הופכים למשפחה אחת חמה, תומכת ואוהבת. זה גם קורה לא מעט בחיי היום יום. למי לא יצא לפגוש ישראלים בחו"ל, ולהתרגש ממש כאילו פגשתם קרוב משפחה או חבר קרוב?
מצד שני - אנחנו יודעים גם לפלג ולשסע, להסית ולקלל לא פחות טוב מזה. ימין ושמאל, ערבים ויהודים, דתיים וחילונים - וזה רק על קצה המזלג.

לקח לי זמן אחרי שסיימתי את הספר הזה, להבין למה רם אורן החליט לכתוב את הפרק האחרון בו. משהו בי לא רצה שהוא ייכתב, שהסוף הסגור והיפה שבפרק שלפני יחתום את הספר המדהים הזה.
אבל אז הבנתי - הפרק הזה משקף בצורה מדויקת את המציאות הישראלית. המציאות שעלינו כחברה מוטלת האחריות לשנות. הקיצוניות שטמונה בחברה שלנו, אותה קיצוניות שמפלגת ומשסעת, ומכרסמת בנו לאט לאט.

למה היה לי חשוב לכתוב את הביקורת הזו, דווקא עכשיו? כי אני חושבת שאנחנו בימים אלו נמצאים בתקופת מבחן כזו. אנחנו ממש לאחר סיומה של מערכת בחירות שלישית, מכוערת ומשסעת יותר מתמיד. ובדיוק בתקופה הזו, הגיע לו וירוס הקורונה ויצר מצב בלתי אפשרי ששוב מלכד ומחבר אותנו. השאלה שלי היא מה יקרה ביום שאחרי?
מה המדינה, ובעיקר אנחנו, נעשה כדי לשמור על החיבור בעם ולהפסיק את הפילוג? מה נעשה כדי למתן את הקולות הקיצוניים? מה נעשה כדי לדאוג שנמשיך לאהוב ולכבד אחד את השני?

» ביקורות נוספות של אנונימית
» ביקורות נוספות על אות קין