ביקורת ספרותית על להעיר אריות מאת איילת גונדר-גושן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 16 באוגוסט, 2014
ע"י On The Road


אני חייב לפתוח את הביקורת הזו ולהגיד שכבר הרבה זמן לא נהנתי ככה מספר. מכתיבה שגורמת להאט את הקריאה ולהתענג על כל משפט, מעלילה מעניינת וחכמה שמזכירה לך נושא שעדיף לשכוח וממתח משובח שמחזיק אותך על הקצה ולא מרפה ממך. ומיד בסיום הספר רצתי לצומת ספרים וקניתי את ספרה הראשון של הסופרת, דבר שמעולם לא קרה לי.

ד"ר איתן גרין רופא נורמטיבי שעבר לא מזמן לדרום דורס אריטראי ובורח מאיזור התאונה . ככה מתחיל הספר, בלי אקספוזיציה ארוכה העלילה מתחילה כבר מהרגע הראשון.
איתן שחושב שהסיפור מאחוריו מגלה שאשתו של אותו פליט הייתה עדה לאירוע, והיא לא רוצה ממנו כסף והיא גם לא רוצה שהוא ילך לכלא, היא רוצה שהוא יפתח בית חולים פיראטי לפליטים שלא יכולים להגיע לבתי חולים מסודרים מחשש שיגורשו מכאן.
מהרגע הזה מתחילה עלילה מלאת תפניות בעוד שאיתן מנסה להסתיר את העניין מכל העולם, ליאת אשתו חוקרת את אותה תאונה, ומכל מקום איתן מרגיש שמתחילים לסגור עליו.

לולא אילת גונדר גושן זה היה יכול להיות עוד ספר רגיל שמקבל את ה-3 כוכבים. אבל איילת מפיחה חיים בכל אחת מהדמויות שלה. לכל אחת מהדמויות יש מחשבות, לבטים, זיכרונות ,רגשות וזה כתוב בצורה יפה, בועטת, מרתקת ומרגשת. לא פעם יצא לי לקרוא את אותו משפט עוד פעם סתם כי הוא יפה. או להאט את הקריאה רק כי אני לא רוצה שהספר יגמר.

ומעל לכל זה, הנושא. עניין הפליטים קצת נשכח מאתנו, אבל הם עדין פה, אם נרצה ואם לא. והספר מראה לנו את אותם אנשים קטנים מאחורי המילה הגדולה הזו שנקראת "פליטים". שמאחורי אותה מילה קל לנו להתנגד, לצעוק ולהיות בטוחים שמקומם לא כאן. אבל כשהמילה הזו מתפרקת לאנשים קטנים פתאום קשה לצעוק והמילים נתקעות בגרון.
וזה יופיו של הספר, להשאיר אותנו עם המילים תקועות בגרון ועם עיניים מבולבלות. מה עושים מכאן עכשיו? זאת השאלה הגדולה...
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
איזה מדהים לצאת עם תחושה כזו לאחר שקוראים ספר שאוהבים...ביקורת יפה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ