כשיום בהיר אחד חייזרים ישתלטו על העולם - ואני מבטיחה לכם שזה יקרה ביום מין הימים - אם הם יימצאו את ספרי יומנו של חנון, אנחנו אבודים. גזר הדין נקבע.
אני רצינית! המין האנושי צריך להתבייש! אני יודעת שאני מתביישת בהיותי אחת מהם. ולא, אנחנו לא צריכים להאשים את <mark>ג'ף קיני</mark>. אני רצינית, אנשים כמו <mark>ג'ף קיני</mark> עושים טעויות. לא כל אחד הוא פרופסור לספרות, אנחנו לא יכולים לצפות מכל ספר שיהיה יצירת מופת בלתי נשכחת,

שלום לכולם!
זהו מכתב פתוח לכותב הסדרה "יומנו של חנון" (שבוודאי לא יגיע אליו, אבל קחו את זה כחומר למחשבה.)
<mark>ג'ף קיני</mark> שלום.
אני תלמידת בית ספר תיכון, בת 14, ואני קראתי חלק מהספרים שלך כשהייתי בת 12. אחת התקופות הנוראות בחיי. ובחיי שנעלבתי. <mark>ג'ף קיני</mark>, עצור לרגע, וחשוב, האם אתה באמת יודע מה פירוש ילד "מאותגר" חברתית, כפי שאתה מתיימר לתאר בספר שלך? אני מתערבת אתך שלא. בתור אחת כזאת. <mark>ג'ף קיני</mark>, אני יו

אני לא מאמינה שאני כותבת ביקורת על הספר הזה.

הרבה חברות וחברים שלי מבית הספר ואפילו מסימניה שאלו אותי מה דעתי על הספר הזה; אז החלטתי לכתוב ביקורת.

למה לא, בעצם?

נתחיל בחסרונות.
הספר רדוד, שטוח, דבילי, אידיוטי ומציג את בני נוער כאנשים שדבוקים למשחקי המחשב ומתגלחים פעם ביום (אהמ אהמ, אני לא כזאת! הלו, אנשים! אני 100% תולעת ספרים!). רוב הספר מכיל רק קומיקסים וציורים.

אבל...
עם כל הכבוד,

מה לומר?
סבבה - ספר מצויין בשביל להעביר צהריים משעממים כשהחברים לא בבית.
אין שום פואנטה, מסר או התקדמות, ואפילו לא סוף.
בתחל'ס, אם התחלת לקרוא אתה לא תפסיק, אבל זה לא אומר שכל כך תהנה...
אין שום עלילה, אבל שיא הכיף להתרפק על המיטה ולקרוא אותו. זורם וכיפי.
ל<mark>ג'ף קיני</mark>, הסופר המשועמם - כל הכבוד. יצרת ספר בלי שום עלילה ופואנטה, אבל הוא מצליח לרתק הרבה ילדים, אז כנראה יש לזה סיבה.

פעם ראשונה שאני כותב ביקורת על ספר כלשהו לפני כולם, ותאמינו לי, כשמדובר בספר כזה זה לא כבוד גדול.
זה גם לא כל כך מפתיע שאני הראשון שבכלל מדרג אותו. מסתבר שלכולם יש מספיק שכל להתרחק מ<mark>ג'ף קיני</mark> ומיומנו של חנון.


..ואולי לא.

חבר שלי חולה יומנו של חנון. הוא ואחותו. יש להם את כל הספרים מהסדרה בבית והם אפילו קנו וכתבו ב"יומנו של חנון- עשה זאת בעצמך!" כן, מביך להיות חבר שלו.
הסדרה, בגדול, התחילה

למה? למה להציג את בני הנוער בתור היצורים האנוכיים ביותר עלי אדמות? בני נוער שאין להם אפילו טיפת חיבה להוריהם או לחבריהם, שום התחשבות בזולת שרק עושים דברים כי מכריחים אותם או כי הם ירוויחו מזה? האם זה באמת הנוער של היום? אני כבת נוער יכולה לומר בבירור: לא. אמנם אני באה מהציבור הדתי, אבל עדיין אני יודעת שלנוער של היום יש מעט אינטליגנציה, מעט יחס כבוד, מעט התחשבות בזולת. ההוכחה: עובדה שעשרות נערים קנ

הספר הוא נוראי , טיפםשי ברמות ותת רמה שאין כדוגמתה. ליקרוא אותו זה בזבוד מגוחך של הזמן שלכם. אני ניסיתי ליקרוא אותו , וחשבתי לעצמי "לאן העולם של ספרות הנוער הידרדר?!" העלילה שיטחית ומטופשת והדמויות פשוט בלתי ניסבלות. ניראה כאילו כתבו אותו תוך כדי נסיעה או משהו כזה....
כאשר נתתי לו בכל זאת הזדמנות, וקראתי את ההמשכים גיליתי שהם אפילו יותר מטומטמים.
הסופר כנראה חושב שבני הנוער הם כל כך רדודים ומשו

"יומנו של חנון" מאת <mark>ג'ף קיני</mark> הוא חצי-ספר וחצי-קומיקס.
צורת הכתיבה שלו היא משעשעת ומשובצות בה עקיצות וביקורות כלפי הורים, בית הספר והחברה בו, לימודים, משפחה, מחשבות ורצונות פרטיים. הספר מטיב "לקרוא את מוחו" של הנער המתבגר שנשלף (או שולף את עצמו בכוח?) מכפית השמנת של הילדות אל פרק חדש בחיים, בו חייו של גרג, גיבור הסיפור, עתידים להשתנות.
נקודת מבט משעשעת ונכונה-ברב-המקרים (כיוון שלא תמיד בני נוער '

ביקורת על סדרת "יומנו של חנון" (וגם ביקורת על רוב המבקרים):

צורת הכתיבה של <mark>ג'ף קיני</mark> היא משעשעת ומשובצות בה עקיצות וביקורות כלפי הורים, בית הספר והחברה בו, לימודים, משפחה, מחשבות ורצונות פרטיים. הספר מטיב "לקרוא את מוחו" של הנער המתבגר שנשלף (או שולף את עצמו בכוח?) מכפית השמנת של הילדות אל פרק חדש בחיים, בו חייו של גרג, גיבור הסיפור, עתידים להשתנות. נקודת מבט משעשעת ונכונה-ברב-המקרים (כיוון של