מודעות עצמית.
דבר נפלא באמת, שקרה לי ביום בהיר אחד ללא הכנות וללא רמזים ממכרי או יקירי.
נערה בת 16 נכנסת להתקלח ולחפוף את הראש, מהמהמת לה את ״בגלל״ של החיפושיות שכבר שבוע לא יוצא לה מהראש, זוכרת שעליה להתכונן להכתבה באנגלית.
יוצאת מהמקלחת תוך עשר דקות, המגבת מלופפת על ראשה והיא ממתינה שהמים יספגו על מנת שתוכל לשחרר את רעמת שיערה השחור ולהתחיל לסרקו.
היא מביטה במראה כהרגלה, מעבירה בתנועות יד מדודות את המברשת מלמעלה למטה
באיטיות, בריכוז כהרגלה.
אך לפתע היא עוצרת. ידה באוויר.
היא מתקרבת למראה ובוחנת את קלסתר פניה, ממצמצת, שכן תמיד היתה כבדת ראיה ומגלה שהיא בעלת עיניים ירוקות.
לא חום קרמל ולא צהוב מנומר, לא ענבר ולא חאקי אלא ירוק אמיתי.
ירוק כמו של הודא ״מחצוצרה בוואדי״ שזה עתה סיימה לקרוא, כמו פרצופה של המכשפה המרשעת מהמערב, כמו דשא שירד עליו גשם ומתייבש לאיטו בשמש.
ומאז אותו גילוי מרתק, מאז שנודע לה ששני המאורות הקבועים בראשה נושאים צבע כה מיוחד, משתנים חייה מהקצה אל הקצה.
היא מתלבשת במהירות שיא, שועטת החוצה לסלון ומודיעה להוריה שהיא רוצה עדשות מגע והם נענים לה ולוקחים אותה לאופטיקאי ביום למחרת.
אחרי שבוע היא כבר מרכיבה אותם, מסתגלת אליהם במהירות שיא, משנה תספורת שתבליט את הצבע המעניין של עיניה ומשתמשת במשחת אוקסי כדי להעלים את פצעי הבגרות הבודדים על פניה.
וכל יום שעובר הוא בבחינת שיפור ואין לה ספק שהיא בדרך למעלה ומכאן יהיה לה רק קל יותר.
הגילוי גרם זעזוע לעולמי שעד אז היה צר כעולם נמלה.
תמיד ידעתי שיש חשיבות לעטיפה, לחיצוניות אך לא היה לי מושג מהיכן להתחיל ולחולל את השינוי, גם לא הייתי בטוחה שאני רוצה.
אך מרגע שהחלטתי לשדרג את עצמי לא הבטתי יותר אחורה.
הרמן קוך יקירנו, עלה על אותה נוסחא.
מאז ארוחת הערב האחרונה שבישל לנו, הקוראים, הוא נותר רעב.
הוא החליט שהוא מספיק אמיץ על מנת לערוך עבורנו ארוחת שחיתות ולשם כך, כל האמצעים כשרים:
סוציופת - צ׳ק
חרמנות יתר ופדופיליה-צ׳ק
בגידות- צ׳ק
רצח-צ׳ק
תיאורים (פורנו)גרפים-צ׳ק
ואני אכן בטוחה שהצ׳ק שקיבל היה שמן במיוחד ומעבר לשכר המשגשג, זכה גם ביוקרה, ראיונות לרוב ועדת מעריצים נכבדה.
אכן, ברגע שאתה מודע לכישרון שבך ויודע כיצד לנצלו לטובתך, יכולים לקרות לך דברים נפלאים.
והוא מוכשר בטירוף, גאוני ממש.
מזמן לא נתקלתי בכתיבה כל כך צולפת, מדוייקת וקולעת למטרה.
הוא אינו חושש לטפל בנושאים שנויים במחלוקת כמו ברשימה שהזכרתי.
ביטחונו העצמי עלה פלאים ולעיתים אף נדמה שהוא ״בכח״ מנסה לזעזע את קהל קוראיו;
קצת מיותרת היתה למשל ההתעסקות האינטנסיבית סביב אזור פי הטבעת.
משפטיו החוזרים ונשנים אודות ראלף, הבנתי שהוא חזיר-בהמה, תודה שהואלת לחזור על זה אלף פעם.
נהניתי מכל רגע, צחקתי מספר פעמים במהלך הקריאה.
רצתי קדימה מבלי להביט אחורה.
אך שלא כמו ארוחת הערב, מוחי סירב להותיר משקעים ולא דרש לעכל את מה שקרא.
זה היה פספוס מבחינתי משום שלספר טוב לוקח זמן לחלחל.
לא תמיד יש צורך להקצין בכדי לזכות בתשומת לב.
דרך אגב: אחרי חצי שנה של הצלחה מסחררת ואינספור דייטים, הסרתי את העדשות וחזרתי להרכיב משקפיים. זה לא שינה דבר, שמרתי על אותה רמה של פופולריות.
אבל טוב לנסות דברים חדשים ולעיתים גם טוב להשתחצן.
זה מכניס אותך לפרספקטיבה ואז לא תופתע גם אם פתאום תחטוף אגרוף.













![העלמה אלזה [מהדורת 2022]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1007434.jpg)




