ביקורת ספרותית על בית קיץ עם בריכה מאת הרמן קוך
ספר מעולה

---

כשהבנות שלנו היו קטנות, נהגנו לקחת אותן לשחק בגן שעשועים. רוב ההורים ישבו להם בנחת על ספסלי העץ, קוראים משהו, מפטפטים זה עם זה או בטלפון, מסתפקים במבטים חטופים בצאצאיהם המתפתלים בלוליינות על מתקני השעשועים. סתלבט. סבבה בבסיס. אשתי ואני, לעומת זאת, באנו לעבוד. תפקדנו כצמד שומרי ראש הצריכים לאבטח אח"מ בסביבה עויינת: מכל מתקן אפשר ליפול, מכל נדנדה אפשר לחטוף מכה, כל שעשוע הוא פוטנציאל לפציעה. בעוד אשתי שימשה כצופה המתריע בשער בקול רם וצלול בפני סכנות קרבות ("לא לטפס לשם, חמודה! תתרחקי, מתוקה, את תקבלי מכה בראש מהנדנדה!"), אני שמרתי על קירבה פיסית, דרוך לקראת נפילה בלתי-צפויה או סמיכות מסוכנת אל הנדנדות, מקפיד על קשר-עין רצוף. הבנות חזרו הביתה בריאות, שלמות ושמחות. אנחנו חזרנו מותשים. אין ספק שהיינו (וגם נותרנו) הורים בעלי מקדם-פאניקה גבוה.

חלפו-עברו להם ימי גני השעשועים; הבנות שלנו גדלו והן עכשיו תיכוניסטיות. אבל הסכנות לא חלפו אלא רק התחלפו. לא מפגיעתן של נדנדות אנחנו חוששים כעת, אלא בעיקר מפגיעתם של אנשים. בגן השעשועים הייתה לנו לפחות אשליה שאנחנו יכולים להגן עליהן, שאנחנו בקונטרול. כעת, כשהן עצמאיות הרבה יותר במגרש המשחקים של החיים, אנחנו יכולים רק לדאוג. לדאוג, ולצייד אותן בעצות טרחניות. כמה רחוק אפשר ללכת כדי להגן על ילדיך? זו אחת השאלות העיקריות בהן עוסקים שני ספריו של הרמן קוך שתורגמו עד כה לעברית – "ארוחת הערב" ו"בית קיץ עם בריכה", עליו נכתבה סקירה זו.

מארק שלוסר הוא רופא משפחה הולנדי שהפציינטים שלו באים מחוגי הבוהמה של אמסטרדם. שלוסר מציג כלפי חוץ תדמית סולידית של רופא המתעניין באמת ובתמים בשלומם של המטופלים שלו, אך בפועל הוא ציניקן בעל גישה מיזנטרופית. הוא בוחן במבט חד וחף מסנטימנטים הן את גופיהם הפתטיים-לרוב של מטופליו והן את אישיותם ואת אורח-חייהם הפתטיים לא פחות. נשוי לקרולינה היפה, ואב לליסה הקטנה ולג'וליה המתבגרת, המשפחה היא ציפור הנפש של שלוסר. משפחה מקסימה, קריירה משגשגת, מה עוד אפשר לרצות? אלא שאז נכנס למרפאתו של שלוסר ראלף מאייר, שחקן מפורסם ורודף שמלות כריזמטי וגס-רוח. המפגש בין השניים סוחף את שלוסר, ואיתו את הקוראים, לשרשרת של אירועים שתחולל שינוי עמוק בחייו ובחיי משפחתו.

קראתי את הספר בנשימה אחת במהלך טיסה של כמה שעות. לקוך יש יכולת נדירה לרתק את הקורא החל מן המשפט הראשון והמתח נשמר עד סופו של הספר. מלבד עלילות מעניינות הקולחות בטבעיות, הדרמות של קוך מאופיינות גם בדילמות החברתיות והאתיות שהוא מציב בפני הדמויות שלו ובפני הקוראים ובהתבוננות המפוכחת-עד-כדי-אכזריות שלו אל מבעד לצעיפי הצביעות בהם מתכסים כולנו (מי יותר, מי פחות). מבחינה זו הוא מזכיר לי את ליונל שרייבר, אלא שבכתיבתה מצאתי יותר אמפטיה לדמויות.

"בית קיץ עם בריכה" אינו חף מפגמים. בפרט, חלקו האחרון מאולץ-משהו לטעמי. ועדיין, אני ממליץ מאד על הספר, שהעניק לי כמה שעות של צלילה (או שמא המראה) לעולם אחר והותיר בי חומר למחשבה. מה עוד אפשר לבקש מספר?

התרגום של ענבל זילברשטיין הוא ללא דופי.

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על בית קיץ עם בריכה