ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שני, 21 ביולי, 2014
ע"י חני~
ע"י חני~
מרגש. מקסים. מדהים.
מזכיר את ספרי האספרגר למיניהם - המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, קרוב להפליא ורועש להחריד, פרויקט רוזי, ואף את אלגנטיות של קיפוד, בדרכו שלו. צ'ארלי הוא פרח קיר שובה לב.
ציטוטים נפלאים:
"אתה תמיד חושב כל כך הרבה, צ'ארלי?"
"זה רע?" פשוט רציתי שמישהו יגיד לי את האמת.
"לא בהכרח. פשוט לפעמים אנשים משתמשים במחשבות כדי לא להשתתף בחיים."
"וזה רע?"
"כן."
"אבל אני חושב שאני כן משתתף. אתה לא חושב שאני משתתף?"
....
"אנחנו מקבלים את האהבה שאנחנו חושבים שמגיעה לנו, צ'ארלי."
"חבר יקר,
אתה נהנה מהחגים עם המשפחה שלך? אני לא מתכוון לאמא ולאבא שלך, אני מתכוון לדודים ודודות ובני דודים. אני דווקא כן. מכמה סיבות.
קודם כל, זה מאוד מעניין ומרתק אותי איך כולם אוהבים אחד את השני, אבל אף אחד לא באמת מוצא חן בעיני השני. וחוץ מזה, המריבות הן תמיד אותו הדבר."
"קראתי הלילה שוב את הספר כי ידעתי שאם אני לא אקרא אני בטח אתחיל עוד פעם לבכות. את הבכי ההיסטרי, אני מתכוון. קראתי עד שהייתי מותש לגמרי והייתי חייב ללכת לישון. בבוקר סיימתי את הספר ואז מייד התחלתי לקרוא אותו שוב. הכל, רק שלא יתחשק לי עוד פעם לבכות. כי הבטחתי לדודה הלן. וכי אני לא רוצה להתחיל שוב לחשוב. לא כמו בשבוע האחרון. אני לא מסוגל לחשוב יותר. לא מסוגל לחשוב יותר אף פעם."
"צ'ארלי, בבקשה אל תבין אותי לא נכון. אני לא מנסה להביך אותך. אני רק רוצה שתדע שאתה מאוד מיוחד... והסיבה היחידה שאני אומר לך את זה היא שאני לא יודע אם מישהו אחר אמר לך את זה פעם."
.....
בזמן שנהגתי הביתה חשבתי רק על המילה 'מיוחד'. וחשבתי על זה שהאדם האחרון שאמר עלי את זה היתה הדודה הלן. הייתי אסיר תודה על זה ששמעתי את זה שוב. כי נראה לי שכולנו שוכחים לפעמים. ואני חושב שכל אחד מיוחד בדרכו שלו. אני באמת חושב ככה."
אחרון ומדהים לסוף:
"אני חושב שאם יהיו לי אי פעם ילדים ומשהו ירגיז אותם, אני לא אגיד להם שאנשים בסין גוועים ברעב או משהו כזה, כי זה לא ישנה את העובדה שהם כועסים. ואפילו אם מישהו אחר סובל יותר, זה לא ממש משנה את העובדה שאתה מתמודד עם העניינים שלך. לטוב ולרע. זה בדיוק כמו מה שאחותי אמרה כשהייתי כבר כמה זמן בבית החולים. היא אמרה שהיא היתה מאוד מודאגת בעניין הקולג', ובהשוואה למה שאני עברתי היא הרגישה שהיא ממש מטומטמת. אבל לא ברור לי למה היא היתה צריכה להרגיש מטומטמת. גם אני במקומה הייתי מודאג. ובאמת, אני לא חושב שאני עובר משהו יותר קשה או פחות קשה ממה שהיא עוברת. אני לא יודע. זה פשוט שונה. אולי זה טוב לראות את הדברים מפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כמו שסם אמרה. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם."
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת