ביקורת ספרותית על האנאלפביתית שידעה לספור מאת יונס יונסון
ספר טוב

---

יש לי רדאר, זה לא ייאמן. בדרך כלל אני קןראת ספר של סופר, ואם אני לא אוהבת את הסגנון אז אין לי כוח יותר. כדוגמת מאיר שלו, שלאחרונה התחלתי את ספרו "שתים דובים" וכשגיליתי שאני צריכה להכריח את עצמי לקרוא, החלטתי שלא מתאים לי כרגע. להשקפתי, צריך לקרוא ספר מתוך תשוקה. אולי פעם אני אחזור לנסות, אבל לא כעת.
ובכן, לענייננו: אע"פ ש"הזקן בן המאה.." עיצבן אותי עד כדי כך שנטשתי אותו באמצע, החלטתי לקרוא את האנאלפביתית, ומזל שכך, כיוון שהוא העביר לי את השבת (לפחות את חלקה, הספקתי עוד ספר וחצי בזמן שנשאר) בצורה כיפית ומשעשעת להפליא.
נומבקו, ללא היסוס, נכנסת לרשימת הגיבורות שלי.
שתי המילים המתאימות לתיאורה: כושית מבריקה. (תסלחו לי אם זה נשמע בעל אופי גזעני. זה לא.) שילוב נדיר ועוצמתי למדי. נומבקו, מלבד היותה חכמה בצורה לא טבעית ובעלת מזל הפכפך במיוחד, היא ילדה, נערה, ואז אישה - חזקה ויוצאת מן הכלל. ראו ערך הפרק בו אחד מעמיתיה לעבודה מנסה לבצע בה את זממו והיא מגיבה בתקיעת מספריים בירכו. כשהיא בת 10. (ובל נתעלם מהעובדה שהיא עובדת עם ותק של 5 שנים כבר בגיל הזה, והפכה לבוסית של אותו אחד תוך 5 שנים)
העלילה מתפתחת בצורה יפה למדי - יונס מצליח לשמור על הדברים מעניינים ומשעשעים בכתיבתו הלא שגרתית, ובהכנסת המינון המדויק של צרות לחיי גיבורינו. (אגב, דבר שנכשלים בו מטובי הסופרים) הדמויות מקסימות ומשעשעות, גם אם סתמיות וחסרות עומק לעיתים קרובות.
הערה נוספת ראויה לציון – לטעמי, יונס נוטה לשכוח את עובדת פריצתו ממעגל הספרות השוודית למעגל ספרות העולם, ומכניס בכתיבתו קצת יותר מדי פוליטיקה שוודית, שלא תמיד נחוצה לעלילה.
בנוסף, יש סיקור מעניין של חלקים מהיסטוריותיהן של דרום אפריקה, גרמניה, הרפובליקה העממית של סין, ישראל (כן! במפורש כתוב "המוסד" "אולמרט" ו"ציפי לבני") ומדינות נוספות, מה שמעשיר את ידע הקןרא ומספק מימד נוסף לספר הקליל הנ"ל.
אני מודה, מעולם לא סיימתי את "הזקן בן המאה.." ולכן לו אוכל להשוות בצורה הוגנת. אבל מה זה משנה? אני נהניתי.

» ביקורות נוספות של חני~
» ביקורות נוספות על האנאלפביתית שידעה לספור