ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר מאת סטיבן צ'בוסקי
ספר מעולה

---

הדבר היחיד שלא מצא חן בעיני בו היה הכריכה, אז באופן כללי הוא סוג-של ספר מושלם.
והדבר הכי הזוי בכל הסיפור הזה הוא שלולא לוגן לרמן בכלל לא הייתי קוראת את הספר הזה. אולי כמה מכם כבר יודעים, אבל על הספר הזה עשו גם סרט בכיכובו של לוגן. ואיך ששמעתי את השם שלו התאהבתי. של הספר, זאת אומרת. אז מיד רצתי לקרוא את התקציר של הספר ולא יכולתי להניח לעצמי לראות את הסרט לפני שאני קוראת את הספר. תקראו לי הזויה, אבל פשוט לא יכולתי. היתה לי תחושה שזה פשוט יהיה בזבוז.
אז ברגע הראשון שהזדמן לי הלכתי לספריה. ואולי לא הזכרתי את זה, אבל באותה תקופה (שהיתה די לא מזמן) הייתי במחסום קריאה. פשוט הספר האחרון שניסיתי לקרוא היה כל כך מדכא שהוא שאב ממני את כל החשק לקרוא.
אז קיוויתי שהספר הזה ישנה את זה. והוא שינה. אוה, אין לכם מושג עד כמה.
הספר נכתב מנקודת המבט של צ'ארלי, נער שעברו רודף אותו גם בעת כניסתו לתיכון. אבל הקטע האמיתי בספר, זה שאפילו לצ'ארלי עצמו אין מושג שזה קורה. ומה הוא העבר האמיתי שלו. במשך הספר נחשפים בפנינו מכתבים שצ'ארלי כותב לאדם שבמהלך כל הספר לא ידוע לנו מי הוא. מכתבים שמתחילים במילים "חבר יקר" ונגמרים ב"אוהב תמיד". כולם, בלי יוצא מן הכלל. אני חושבת שהמטרה של הסופר היתה לגרום לנו לחשוב שהספר נכתב לכל אחד מאיתנו. ונראה לי שזה באמת מה שקרה. וגם אם צ'ארלי נותן רמזים, למה דווקא בפני הבן אדם הזה הוא חושף את כל סודותיו, כל חייו, זה נראה כאילו הוא נכתב לקהל מסוים. אלה שבאמת יחליטו לא לנצל אדם כשהוא במצב שבור, מרוקן. אתם מכירים את האנשים האלה שאם הם יגלו שהזמר האהוב עליהם נמשך לבנים אז הם יפסיקו להעריץ אותו? אלה שחושבים שלבכות אומר שאתה תינוק, למרות שזה בעצם הפוך, שאתה בעצמך תינוק אם אתה לא מבין שלבכות אומר שיש לך רגשות? אלה שאולי הם לא פרחי קיר, אולי כן, אבל הם בכל זאת חושבים שהם טובים יותר, שגם אם ישלמו להם הם לא יעזו לפנות אל אותם אנשים שסובלים בצד? טוב, יש קבוצה לא קטנה של אנשים כאלה. למעשה, הם מפוזרים בכל העולם. ויש אחד מהם שאני פוגשת בכל יום ויום. שאני עדה בכל יום להתנהגות שלו. ואותי זה מגעיל.
עכשיו, תנסו לדמיין אותם קוראים את הספר הזה. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני ניסיתי. ולא הצלחתי. אני חושבת שהם פשוט יצחקו על צ'ארלי. על הספר. יגידו שזה הדבר הכי טיפשי שהם שמעו בחיים שלהם. שהספר הזה הזוי, וששום דבר ממנו אפילו לא קרוב לחיים האמיתיים.
והם טועים. ולא נראה לי שיש להם בכלל מושג.
אני חושבת שהמטרה של הספר היתה לפנות אלינו, לחדור ללב שלנו - לאלה שבאמת מבינים אותו, פרחי קיר או לא - ולגרום לנו להבין שלא הכל הוא כמו שהוא נראה. שלפעמים, ברוב המקרים, דווקא את פרחי הקיר הכי שווה להכיר. דווקא הם - הכי מעניינים. ורוב הסיכויים שרוב מי שהספר נגע לליבו, מי שהספר יועד לו, התנהג ככה לפני שהוא בכלל הכיר את הספר. אבל יש גם מעט סיכויים שלא.
אז אם אתם רואים מישהו שהולך במסדרון, אחד כזה שאין לו ממש חברים, כזה שנראה שזקוק לכאלה, תנסו להתקרב אליו. ולא, לא בשביל לעשות לו טובה או משהו בסגנון, אל תנסו אפילו לרחם עליו. תעשו את זה בשבילכם. כי אין לי מושג כמה זה באמת טוב להיות פרח קיר, אבל זה נשמע מדהים להיות חבר של אחד כזה. וגם אם הוא לא יהיה מדהים כמו צ'ארלי, אני חושבת שרובכם לא תתחרטו על זה.
וגם, כי מי יודע, אולי גם אתם סם ופטריק של מישהו אחר.
אז תעשו לעצמכם טובה, תקראו אותו. כי זה באמת יעשה לכם טוב.
ותמליצו עליו, כי עד כמה שזה מפתה, אבל אסור לנו לשמור אותו לעצמנו, הסוד שלנו. יש הרבה כאלה שזקוקים לו.



"אני פשוט צריך לדעת שאיפשהו
יש מישהו שמקשיב ושמבין
ושלא מנסה להשכיב אנשים אפילו אם הוא יכול.
אני צריך לדעת שאנשים כאלה קיימים.

אוהב תמיד, צ'ארלי."

» ביקורות נוספות של מוריס :]
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר