“צימר בגבעתיים זה ספר של סיפורים של אשכול נבו. רציתי לספר עליהם לפי דירוג אבל קצת קשה להחליט כי כמעט כולם טובים אז אני אספר עליהם אותם לפי הסדר שלהם בספר. סרטנים בעננים בסיפור הזה מסופר על בחור שחוזר מדרום אמריקה (מה שנקרא מוצ'ילר) והוא כנראה לקח שם איזו פטריה ויש לו הזיות. הסיפור מסופר מנקודות מבט של דמויות שונות ולא כל כך אהבתי גם כי זה לא היה מסודר בציר זמן נורמלי וגם היו דמויות מיותרות לדעתי. קצת חופר. את הסיפור הזה לא כל כך אהבתי והוא דווקא היה הכי ארוך. קבוצת הכדורגל של גן סאקר בסיפור הזה מסופר על חבורת גברים שמשחקים כדורגל בגן סאקר ואיך במשך הזמן מתהווה קבוצה. לדעתי הוא כתב את זה יפה מאוד. והוא מסופר מנקודת מבט של אחד מהם שהוא אדם רגיש. הסיפור הזה הוא על הצד היותר מלנכולי מבין הסיפורים. הוא כתוב יפה וקצת שובר את הסטיגמה שהשכל של שחקני כדורגל נמצא ברגליים. נגב אקשן בסיפור הזה מסופר על זוג שיוצאים לסוף שבוע בנגב ובדרך מדברים על עתיד הקשר ביניהם כי הבחורה לחוצת חתונה. לדעתי הסיפור הזה כתוב מצוין ואותו מאוד אהבתי. היום שבו התבגרתי בסיפור הזה מסופר על הקשר בין ילד מחוצ'קן לאמא שלו ושהרבה פעמים יש ריבים ביניהם, ופתאום קורה משהו שגורם לילד הזה להתבגר בבת אחת. זה סיפור עצוב לדעתי והוא כתוב מצוין ואהבתי אותו מאוד. יש בו שמהו שמזכיר את הספר של דוד גרוסמן סוס אחד נכנס לבר ואולי דוד גרוסמן קיבל רעיון מהסיפור הזה. תזכירי לי מי את בסיפור הזה מסופר על איזו בחורה שבעלה אמר לה בטלפון בצחוק "תזכירי לי מי את" והיא עשתה מזה סיפור שלם של יחסינו לאן ומי אני מי אנחנו וכל זה. היא פסיכולגית והוא קופירייטר והם כתובים בצורה משכנעת. לדעתי הסיפור הזה היה אורך מדי והרגשתי שאני קוראת מיני ספר. לדעתי זה סיפור שיכול להחזיק ספר שלם. צימר בגבעתיים בסיפור הזה מסופר על משהו לא ברור. זה הסיפור האחרון והכי קצר ומעניין למה הוא החליט שזה יהיה שם הספר. אני הייתי מוותרת עליו כי הוא פשוט לא.. לסיכום ספר יפה מאוד ואני ארצה לקרוא עוד ספרים של הסופר. למזלי זה הספר הביכורים שלו אז לא חסרים ספרים אבל את רובם כבר קראתי. מה שכן, אני יכולה לבין למה מישהו החליט ללהמר על הסופר הזה על סמך הספר הזה כי הוא באמת אחלה ומגיע לו להיות סופר אהוב ומצליח.”

“אני אפתח בוידוי קטן: זהו הספר הראשון של אשכול נבו שאני קוראת. כן כן כולם אמרו לי שאני חייבת לקרוא ספרים שלו, אבל משום מה הם אף פעם לא התגלגלו לי לידיים. אז הנה קראתי ספר שלו, ובמקרה את הספר הראשון שלו- ואין ספק שזו אהבה מקריאה ראשונה. הכתיבה של נבו רגישה כל כך! מלאה בתמונות קטנטנות מחיי היומיום שמזכירות לנו את עצמינו. בדרך כלל אני לא קוראת אוספים של סיפורים קצרים, אבל כאן כל סיפור עומד בפני עצמו- עם הקדמה, אמצע וסוף. עברה עלי תקופה מאוד עמוסה עכשיו וכל סיפור בספר הזה היווה אתנחתא מצויינת מהלימודים, שבה יכולתי להתמסר לכתיבה המצויינת של נבו.”

“אחרי שאת ״משאלה אחת ימינה״ אהבתי נורא, טסתי לסיפריה במטרה לחבק ספר נוסף של נבו. צימר בגבעתיים הוא ספר ביכוריו והוא מורכב מששה סיפורים קצרים. בתקציר הספר לא נכתבו עליו דברי הלל ושבח אלא הודפס חצי מהסיפור האחרון ששמו כשם הספר. וכמו בתקציר, אין לי אקסטרה דברי הלל ושבח על הספר כיוון שהוא ספר חביב להעביר איתו את הזמן ותו לא. מה שכן, נבו דואג שסיפוריו יהיו מאוד, מאוד אנושיים וזה כנראה הקסם ששבה את לב קוראיו מלכתחילה. צורת ההגשה של נבו, נגישה וארצישראלית, היא חברית ומובנת לכל דורש. היא לא עוסקת בעיניינים רחוקים או בתקופות שונות אלא עוסקת ביחסי משפחה, יחסים שבינו לבינה- פרידות, גירושים, אהבות וחברויות מכמה וכמה סוגים. נבו שוזר חוט במכלול הזה ומגיש לקורא עלילה תפורה היטב שנוגעת בצורה ישירה או עקיפה בכל אחד ואחת מאיתנו וסיפוריו קורים, קרו או יקרו לה/לו/להם/לנו. נבו פיצח את השיטה ופיתח אותה כראוי- אם עלילותיו תהינה מקוריות ומגוונות, אין לי ספק שבני אנוש אשר במהותם הבסיסית ביותר מורכבים מאותם החומרים עליהם הוא כותב, ימשיכו לאהוב את ספריו.”

“דבר ראשון, נראה לי חשוב לקרוא ספר ראשון של סופר. ככה אפשר לדעת אם הוא עבר משהו במהלך הכתיבה שלח או שהוא המשיך לכתוב אותם רומנים/דרמות/ספרי מתח בשביל הכסף. לדוגמא, ג'יי. קיי. רולינג, שאת כברת הדרך הספרותית שלה אפשר לראות בהתקדמות מופלאה ככל שעולים עם הספרים, לעומת סוזן קולינס - ששום דבר בכתיבה שלה לא השתפר, והעלילות במהלך הטרילוגיה הלכו ונהיו מופרכות יותר יותר (ברצינות, לטעמי הספר השלישי נכתב כשקולינס על סמים, ואך ורק בשביל הכסף), ככה שספרי ההמשך פשוט הורסים את הקסם שבמשחקי הרעב. נחזור לעניין. צימר בגבעתיים. כנראה שיש ספוילרים, מזהירה. אשכול נבו כותב נהדר, על זה אין ספק. הספר מחולק לסיפורים קצרים ולנובלה אחת. בכולם חוזר מוטיב של אהבות נכזבות מסוג כלשהו, ושל מערכות יחסים שונות ומשונות. אני אוהבת את ההתייחסות שלו לחברה הישראלית (יש לו קטע עם חיפאים, בטח גם הוא, אני צריכה לבדוק). הדמויות לא הגיעו ללב שלי למרות הנסיון. בודדות אולי כן, ועליהם מגיע לאשכול נבו קרדיט. הסיפור שמסופר מנקודות מבט שונות הוא המוצלח ביותר לטעמי - "סרטנים בעננים" - במיוחד בגלל המסתוריות שבדמות הראשית, יוני. כל הדמויות חגות סביבו, הוא מרכז הסיפור, אבל נקודת המבט שלו היא הקצרה ביותר והמעורפלת ביותר (סמים). לסיכום, לא המוצלח ביותר שלו, אבל נחמד. העביר לי כמה שעות בסבבה.”

“צימר בגבעתיים זה ספר של סיפורים של אשכול נבו. רציתי לספר עליהם לפי דירוג אבל קצת קשה להחליט כי כמעט כולם טובים אז אני אספר עליהם אותם לפי הסדר שלהם בספר. סרטנים בעננים בסיפור הזה מסופר על בחור שחוזר מדרום אמריקה (מה שנקרא מוצ'ילר) והוא כנראה לקח שם איזו פטריה ויש לו הזיות. הסיפור מסופר מנקודות מבט של דמויות שונות ולא כל כך אהבתי גם כי זה לא היה מסודר בציר זמן נורמלי וגם היו דמויות מיותרות לדעתי. קצת חופר. את הסיפור הזה לא כל כך אהבתי והוא דווקא היה הכי ארוך. קבוצת הכדורגל של גן סאקר בסיפור הזה מסופר על חבורת גברים שמשחקים כדורגל בגן סאקר ואיך במשך הזמן מתהווה קבוצה. לדעתי הוא כתב את זה יפה מאוד. והוא מסופר מנקודת מבט של אחד מהם שהוא אדם רגיש. הסיפור הזה הוא על הצד היותר מלנכולי מבין הסיפורים. הוא כתוב יפה וקצת שובר את הסטיגמה שהשכל של שחקני כדורגל נמצא ברגליים. נגב אקשן בסיפור הזה מסופר על זוג שיוצאים לסוף שבוע בנגב ובדרך מדברים על עתיד הקשר ביניהם כי הבחורה לחוצת חתונה. לדעתי הסיפור הזה כתוב מצוין ואותו מאוד אהבתי. היום שבו התבגרתי בסיפור הזה מסופר על הקשר בין ילד מחוצ'קן לאמא שלו ושהרבה פעמים יש ריבים ביניהם, ופתאום קורה משהו שגורם לילד הזה להתבגר בבת אחת. זה סיפור עצוב לדעתי והוא כתוב מצוין ואהבתי אותו מאוד. יש בו שמהו שמזכיר את הספר של דוד גרוסמן סוס אחד נכנס לבר ואולי דוד גרוסמן קיבל רעיון מהסיפור הזה. תזכירי לי מי את בסיפור הזה מסופר על איזו בחורה שבעלה אמר לה בטלפון בצחוק "תזכירי לי מי את" והיא עשתה מזה סיפור שלם של יחסינו לאן ומי אני מי אנחנו וכל זה. היא פסיכולגית והוא קופירייטר והם כתובים בצורה משכנעת. לדעתי הסיפור הזה היה אורך מדי והרגשתי שאני קוראת מיני ספר. לדעתי זה סיפור שיכול להחזיק ספר שלם. צימר בגבעתיים בסיפור הזה מסופר על משהו לא ברור. זה הסיפור האחרון והכי קצר ומעניין למה הוא החליט שזה יהיה שם הספר. אני הייתי מוותרת עליו כי הוא פשוט לא.. לסיכום ספר יפה מאוד ואני ארצה לקרוא עוד ספרים של הסופר. למזלי זה הספר הביכורים שלו אז לא חסרים ספרים אבל את רובם כבר קראתי. מה שכן, אני יכולה לבין למה מישהו החליט ללהמר על הסופר הזה על סמך הספר הזה כי הוא באמת אחלה ומגיע לו להיות סופר אהוב ומצליח.”

“אני אפתח בוידוי קטן: זהו הספר הראשון של אשכול נבו שאני קוראת. כן כן כולם אמרו לי שאני חייבת לקרוא ספרים שלו, אבל משום מה הם אף פעם לא התגלגלו לי לידיים. אז הנה קראתי ספר שלו, ובמקרה את הספר הראשון שלו- ואין ספק שזו אהבה מקריאה ראשונה. הכתיבה של נבו רגישה כל כך! מלאה בתמונות קטנטנות מחיי היומיום שמזכירות לנו את עצמינו. בדרך כלל אני לא קוראת אוספים של סיפורים קצרים, אבל כאן כל סיפור עומד בפני עצמו- עם הקדמה, אמצע וסוף. עברה עלי תקופה מאוד עמוסה עכשיו וכל סיפור בספר הזה היווה אתנחתא מצויינת מהלימודים, שבה יכולתי להתמסר לכתיבה המצויינת של נבו.”

“אחרי שאת ״משאלה אחת ימינה״ אהבתי נורא, טסתי לסיפריה במטרה לחבק ספר נוסף של נבו. צימר בגבעתיים הוא ספר ביכוריו והוא מורכב מששה סיפורים קצרים. בתקציר הספר לא נכתבו עליו דברי הלל ושבח אלא הודפס חצי מהסיפור האחרון ששמו כשם הספר. וכמו בתקציר, אין לי אקסטרה דברי הלל ושבח על הספר כיוון שהוא ספר חביב להעביר איתו את הזמן ותו לא. מה שכן, נבו דואג שסיפוריו יהיו מאוד, מאוד אנושיים וזה כנראה הקסם ששבה את לב קוראיו מלכתחילה. צורת ההגשה של נבו, נגישה וארצישראלית, היא חברית ומובנת לכל דורש. היא לא עוסקת בעיניינים רחוקים או בתקופות שונות אלא עוסקת ביחסי משפחה, יחסים שבינו לבינה- פרידות, גירושים, אהבות וחברויות מכמה וכמה סוגים. נבו שוזר חוט במכלול הזה ומגיש לקורא עלילה תפורה היטב שנוגעת בצורה ישירה או עקיפה בכל אחד ואחת מאיתנו וסיפוריו קורים, קרו או יקרו לה/לו/להם/לנו. נבו פיצח את השיטה ופיתח אותה כראוי- אם עלילותיו תהינה מקוריות ומגוונות, אין לי ספק שבני אנוש אשר במהותם הבסיסית ביותר מורכבים מאותם החומרים עליהם הוא כותב, ימשיכו לאהוב את ספריו.”

“דבר ראשון, נראה לי חשוב לקרוא ספר ראשון של סופר. ככה אפשר לדעת אם הוא עבר משהו במהלך הכתיבה שלח או שהוא המשיך לכתוב אותם רומנים/דרמות/ספרי מתח בשביל הכסף. לדוגמא, ג'יי. קיי. רולינג, שאת כברת הדרך הספרותית שלה אפשר לראות בהתקדמות מופלאה ככל שעולים עם הספרים, לעומת סוזן קולינס - ששום דבר בכתיבה שלה לא השתפר, והעלילות במהלך הטרילוגיה הלכו ונהיו מופרכות יותר יותר (ברצינות, לטעמי הספר השלישי נכתב כשקולינס על סמים, ואך ורק בשביל הכסף), ככה שספרי ההמשך פשוט הורסים את הקסם שבמשחקי הרעב. נחזור לעניין. צימר בגבעתיים. כנראה שיש ספוילרים, מזהירה. אשכול נבו כותב נהדר, על זה אין ספק. הספר מחולק לסיפורים קצרים ולנובלה אחת. בכולם חוזר מוטיב של אהבות נכזבות מסוג כלשהו, ושל מערכות יחסים שונות ומשונות. אני אוהבת את ההתייחסות שלו לחברה הישראלית (יש לו קטע עם חיפאים, בטח גם הוא, אני צריכה לבדוק). הדמויות לא הגיעו ללב שלי למרות הנסיון. בודדות אולי כן, ועליהם מגיע לאשכול נבו קרדיט. הסיפור שמסופר מנקודות מבט שונות הוא המוצלח ביותר לטעמי - "סרטנים בעננים" - במיוחד בגלל המסתוריות שבדמות הראשית, יוני. כל הדמויות חגות סביבו, הוא מרכז הסיפור, אבל נקודת המבט שלו היא הקצרה ביותר והמעורפלת ביותר (סמים). לסיכום, לא המוצלח ביותר שלו, אבל נחמד. העביר לי כמה שעות בסבבה.”