“כרגיל אצלי הספרים מגיעים אליי לגמרי במקרה; כמעט שאינני קונה ספרים פשוט כי הספריה שלי מפוצצת בספרים שאישתי או אני קנינו בעבר... אז הספר הזה ששלפתי מהמדף נראה כמיועד לבני-נוער אבל מבוגרים (כמוני) בהחלט יכולים לקרוא בו... בגוף ראשון מספר פה נער מתבגר בשורת מכתבים שהוא כותב אל דמות בלתי-מזוהה (שבאותה מידה יכולה להיות "יומני היקר"...) על מה שקורה לו כששני נערים מבוגרים יותר – אח ואחות "מאמצים אותו" ו"עוזרים" לו לחוות את חוויות החיים. הספר מקבל השראה רבה מ"התפסן בשדה השיפון" וממש לא במקרה מוזכר"התפסן" כאן פעמים רבות כאחד מהספרים שהנער הזה קורא ועוד מוזכרות כאן קלסיקות אמריקניות רבות שמישהו מעביר לו וממליץ לו לקרוא... יש כאן "נקודות מפגש" רבות עם הספר הנ"ל גם כאן מתרחש הסיפור בניו יורק. גם כאן מגלה הנער את חוויות המין לסוגיהן השונים עם נערות ונערים אלא שכאן מפורט הרבה יותר מי עשה מה ולמי... וגם כאן מגלה הנער שלא כל מה שנראה תמים מבחוץ הוא בעצם משהו אחר... כאמור אין כאן שום "פסגות ספרותיות" חדשות אבל בסך הכל עוד ואריאציה של "ספר התבגרות" שהוא די נעים לקריאה.”

“לא חשבתי שאני אחזור לכתוב את ביקורת הפרידה שלי אי פעם. אבל הנה אני כאן, אחרי שנה ושבעה חודשים מאז הביקורת האחרונה. זה מרגיש לי יותר. כמעט התגעגעתי. ורציתי להגיד לכם עד כמה אני אוהבת את הספר הזה. הספר הזה מספר על ילד דפוק. הוא בוכה יותר מדי ושואל שאלות כנות עד בוטות וחי בילדות שלו ויכול ללכת מכות מצוין ולא לזכור איך, הוא יכול להתאהב במישהי ולנסות להדחיק במשך חודשים, הוא יכול לקרוא ספרי מופת ולא להבין, הוא יכול לעשן סמים כי החברים שלו מעשנים ולא להבין, הוא יכול לדבר על יחסי מין ולא להבין, הוא יכול להקשיב לשיר של הסמית'ס או של הביטלס במשך שעות וכמעט להבין. כמעט. צ'ארלי הוא ילד דפוק. הוא לא מתאים והוא חריג והוא לא זוכר את הדברים החשובים באמת כשצריך. הוא יכול למצוא את עצמו ערום בשלג באמצע החורף ולרצות להפסיק הכל ולא להבין את מה. יש לו יותר מדי רגשות ופחות מדי מילים בשבילם, למרות שהוא דווקא יודע לכתוב מצוין. צ'ארלי עובר כאילו מסע התבגרות אמריקאי קלאסי, אבל הוא לא המתבגר הקלאסי, הילד הבודד אבל המצחיק שהגדולים והמנוסים אימצו ופתאום הוא מתנסה באהבה ואלכוהול וסמים ומוזיקה חדשה וחברים חדשים ומגיע לקתרזיס או משהו כזה. צ'ארלי שונה. כן, הוא מתבגר בדרך הזו. אבל הוא לא כזה. צ'ארלי הוא אני, במובן מסוים. הוא אני וכל מי שהיה פעם יותר מסתם בודד. שהיה לו חור פוער וכואב בלב ובזיכרון והוא ניסה למלא אותו בכל דבר, במילים של אחרים, בריגושים של אחרים, בקולות של אחרים. שהרגיש יותר מדי עד שהוא רצה פשוט להיות נורמלי ולא ידע איך. שהכל היה אמור להיות בסדר אצלו, ופשוט לא היה. שאנשים שאלו אותו אם הוא מסומם כשהוא אף פעם לא היה. שהוא הרגיש בודד מכל הסיבות הלא נכונות וניסה להיחשף לדברים נפלאים. שמוזיקה איכשהו הייתה הדבר היחיד שדיבר בשפה שלו. שהבין את כל האחרים ולא את עצמו. שכתב וכתב וכתב ושום דבר מזה לא רוקן את מה שהיה בו. אני חושבת שהספר הזה הוא אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא כי הוא מצליח להעביר בדיוק את זה. להיות דפוק ולשם שינוי לא שנון-ולא-מודע-לעצמו או משהו כזה. כן, צ'ארלי חכם מאוד וקורא ספרות איכותית ומקבל מצוין בכל המקצועות ורגיש להפליא. אבל יש בו משהו מהיסוד שיכול להתחבר באמת רק למי שהוא גם דיסק שרוט בעצמו. הדיסקים השרוטים של צ'ארלי הם פטריק וסם. אנשים שנראים מקובלים וקלים ומצחיקים ומתבגרים טיפוסיים, אבל בעצם כל כך מלאים אהבה ורגישות ורוך וחספוס ועצבות עמוקה ושריטה עמוקה עוד יותר. והם מזהים בצ'ארלי את מה שהם יכלו להיות אם הם היו סוטים עוד קצת מחוץ לנורמליות, ומאמצים אותו. כי הם מבינים. הם מבינים מה זה להיות הרבה יותר מפרח קיר, שיושב ושותק ומבין. אלא גם זה שנותן לאחרים לבכות עליו ולהישען ולעשות מה שהם ירצו לידו, כ הוא יספוג ויכיל ומבפנים אפילו לא יאמר לעצמו בכלל שהוא גם זקוק למשענת הזו. צ'ארלי הוא זה שתמיד יאמר לעצמו שלאחרים יש הרבה יותר סיבות להיות עצובים. אמרו שהספר הזה לא אמין, לא אותנטי, מזויף. אני לא מאמינה לזה. צ'ארלי הוא בשבילי מה שיכולתי להיות אילו. מה שהיה קורה לי אם. הוא מדבר בשפה שלי ומשוטט עם החברים שלי וקורא את הספרים שלי וחולם את המילים שלי, והוא מבין. ובסוף גם אני מבינה. אמרתי פה הרבה וכלום. זו הפרידה שלי מכם. רק רציתי להגיד לכם עד כמה בעיניי זה ספר מופת. לא בשבילכם, אולי. אבל בשבילי, כן. הספר הזה תמיד יהיה הדיסק השרוט שלי. אני רק מקווה שיום אחד אוכל לכתוב ספר שיהיה הדיסק השרוט של מישהו אחר. אוהבת תמיד, לואיזיאנה, או כל סיום קיטשי אחר, תם ונשלם הקונדס. https://www.youtube.com/watch?v=U0jk3bFeSUY”

“ספר אנושי, רגיש ומכמיר לב. צ'ארלי הגיבור, פרח קיר מבחירה, נער עדין ויוצא דופן, שונה לחלוטין מהולדן של התפסן, שהוא טיפוס נפוח ובלתי נסבל. הספר מזכיר לנו כמה בדידות, סבל וחוסר הבנה יש בגיל הנעורים, אבל אם נהיה כנים הדבר נכון לגבי כל גיל. לדעתי, ככל שמתבגרים מבינים שאין בעצם שום הבדל, חוץ מכמה קמטים ומשכנתא. מי שהיה פרח קיר לא מובן בילדותו נשאר כך בבגרותו וכנ"ל מי שנוהג לחשוב על החיים במקום לחיות אותם. זה אולי יותר מתוק ומרגש בגיל ההתבגרות, אבל אני חושבת אין כמעט שינוי עם השנים, אנחנו הולכים הרבה בכדי להישאר באותו מקום.”

“אוקיי אז היי אנשים זאת הביקורת הראשונה שאני כותבת ואני מקווה שזה סבבה ^^ "אני פשוט צריך לדעת שאיפשהו יש מישהו שמקשיב ושמבין ושלא מנסה להשכיב אנשים אפילו אם הוא יכול.אני צריך לדעת שאנשים כאלה קיימים" אני יודעת שהרבה מהביקורות על הספר הזה נפתחו או הסתיימו במילים האלה אבל פשוט המשפט הזה נגע בי אישית שהייתי חייבת לשים אותו בהתחלה של הביקורת שלי כי ממש התחברתי אליו. אני לא חושבת שמכל הספרים שקראתי הייתה דמות שהתחברתי אליה כמו אל צ'ארלי אני חושבת שזאת הדמות שהכי מזכירה אותי במובנים מסוימים מכל הספרים שקראתי היו קטעים מסוימים בספר שממש הזכירו לי את עצמי והרגשתי שצארלי הוא כמוני היו דברים שהוא עשה שהייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שעושה דברים כאלה וגיליתי שגם הוא וזה רק גרם לי לאהוב אותו יותר אני חושבת שצארלי זאת דמות שאי אפשר שלא להתאהב בה הוא כזה מקסים ויש לו אופי ועומק ורגשות בניגוד לדמויות בספרים אחרים ששם האופי שלהם לא מודגש ולא נראה בשום דף של הספר לפעמים אני ממש מתאמצת למצוא אופי של דמות והדבר היחיד שאני מוצאת זה תיאור של האופי שלה ותו לא. פה האופי שלו שופע ויש לו קשת כזאת רחבה של רגשות ויכולת הבעה מטורפת הוא יודע להביע את הרגשות שלו בכתיבה בצורה כזאת מעוררת השראה שאני אומרת לעצמי הלוואי והייתי יודעת להביע את הרגשות שלי כמו שהוא כותב ויש משפט מהספר שאני חושבת שמתאר את צ'ארלי בצורה ממש מדויקת "אז אלה החיים שלי. ואני רוצה שתדע שאני גם שמח וגם עצוב ואני עדיין מנסה להבין איך זה יכול להיות"-זה משפט כזה יפה ואין אחד שלא יכול להזדהות עם המשפט הזה. צ'ארלי הוא פרח קיר שזה אומר שהוא חווה את החוויות של אנשים אחרים שסובבים אותו כמו צופה מהצד אבל דרך העיניים שלהם במקום לספר את הסיפור שלו הוא מספר את סיפורם של אחרים, הרבה יותר נוח לו לשים את הרצונות והרגשות שלו במקום שני. צורת המבט שלו על החיים שונה משל אחרים וככה גם סגנון הכתיבה שלו הוא לא כותב בצורה טיפוסית כמו שמצפים מנער בגיל שלו שכותב יומן,וזה מה שהופך אותו לכזה מיוחד כי מעטים האנשים היום שלא ידברו על עצמם ביומן אישי שלהם. אני מודה בהתחלה שגיליתי לראשונה על הספר הזה חשבתי שהוא עוסק בקשיים חברתיים כנראה שלא הבנתי לעומק את המשמעות האמיתית של פרח קיר. בקטעים שצארלי היה לבד ובלי חברים ציפיתי שיותר ידברו על הקשיים שלו ואיך הוא מתמודד עם התקופה שחברים שלו לא נמצאים איתו אבל בכללי צ'ארלי הוא ממש בר מזל וגם ממש אמיץ אני חושבת שהוא ממש זכה בסם ופטריק והלוואי והיו משכפלים סם ופטריק והיו מפזרים אותם בבתי ספר תמיד השמות שלהם מזכירים לי את בובספוג ופטריק ^^ קצת קשה לי להאמין שזה היה קורה במציאות כי אין הרבה סיכויים שמישהו מכיתה יב היה מתחבר עם חמשוש מכיתה ט במיוחד ששמינסטים רגילים לצחוק על כאלה שקטנים מהם.וחוץ מזה איך זה הגיוני שלכולם יש טעם טוב במוסיקה אני באמת לא הצלחתי להבין את זה אם לי היו כזה הרבה חברים שיש להם טעם טוב במוסיקה הייתי שומרת אותם חזק ולא עוזבת^^ היה מדהים לראות את האהבה הגדולה שלו למשפחה ולחברים שלו ולאנשים שקרובים אליו הוא מסוג האנשים שמוכן לעשות הכל בשביל אנשים שהוא אוהב וזה מקסים לראות את זה.ספויילר** הכי ריגש אותי הקטע שבסוף שנה ביל המורה שלו לספרות אנגלית הזמין אותו אליו הביתה כי הוא רצה להכיר לו את החברה שלו ואז הוא שאל אותו אם הוא יודע למה הוא הביא לו ספרים כל השנה*הלוואי ולי היה מורה שמביא לי ספרים לקרוא* וצארלי לא ידע מה לענות אז ביל אמר לו שהוא הבנאדם הכי מוכשר שהוא פגש ושהוא מיוחד וזה ממש ריגש אותי הרגשתי כאילו הוא מדבר אליי וגם אהבתי את הכנות שלו אפילו שהיה לו קשה הוא אמר למרי אליזבת את האמת והכי מדהים זה היחס שלו למשפחה שלו כמה הוא מעריך אותם ואיך שהוא אוהב אותם ותמיד הוא דואג להם שיהיה להם הכי טוב ונמצא בשבילם ברגעים הקשים שלהם והחברות שלו עם סם ופטריק גרמה לו לעבור שינוי עצום הוא ממש התפתח במשך החברות איתם לטובה ולרעה ממש אהבתי את הדמות של פטריק הוא היה ממש מצחיק ברמה שצחקתי מהספר וזה לא קורה לי הרבה גם היה מדהים לראות את המסירות שלהם לצארלי וזה הרגיש שהיה ביניהם קשר הרבה יותר עמוק מחברים אפילו יותר מאחים כימיה שאין אותה עם הרבה אנשים הקטע שהכי אהבתי מהספר הוא:" כשיצאנו מהמנהרה סם צרחה צריחה של הנאה גדולה ואז הגענו.מרכז העיר.אורות מבנינים וכל מה שגורם לך לתהות סם התיישבה והתחילה לצחוק פטריק התחיל לצחוק.אני התחלתי לצחוק. ובאותו רגע אני נשבע שהיינו אינסופיים" ממליצה בחום ספר מהמם ✨”

“כרגיל אצלי הספרים מגיעים אליי לגמרי במקרה; כמעט שאינני קונה ספרים פשוט כי הספריה שלי מפוצצת בספרים שאישתי או אני קנינו בעבר... אז הספר הזה ששלפתי מהמדף נראה כמיועד לבני-נוער אבל מבוגרים (כמוני) בהחלט יכולים לקרוא בו... בגוף ראשון מספר פה נער מתבגר בשורת מכתבים שהוא כותב אל דמות בלתי-מזוהה (שבאותה מידה יכולה להיות "יומני היקר"...) על מה שקורה לו כששני נערים מבוגרים יותר – אח ואחות "מאמצים אותו" ו"עוזרים" לו לחוות את חוויות החיים. הספר מקבל השראה רבה מ"התפסן בשדה השיפון" וממש לא במקרה מוזכר"התפסן" כאן פעמים רבות כאחד מהספרים שהנער הזה קורא ועוד מוזכרות כאן קלסיקות אמריקניות רבות שמישהו מעביר לו וממליץ לו לקרוא... יש כאן "נקודות מפגש" רבות עם הספר הנ"ל גם כאן מתרחש הסיפור בניו יורק. גם כאן מגלה הנער את חוויות המין לסוגיהן השונים עם נערות ונערים אלא שכאן מפורט הרבה יותר מי עשה מה ולמי... וגם כאן מגלה הנער שלא כל מה שנראה תמים מבחוץ הוא בעצם משהו אחר... כאמור אין כאן שום "פסגות ספרותיות" חדשות אבל בסך הכל עוד ואריאציה של "ספר התבגרות" שהוא די נעים לקריאה.”

“לא חשבתי שאני אחזור לכתוב את ביקורת הפרידה שלי אי פעם. אבל הנה אני כאן, אחרי שנה ושבעה חודשים מאז הביקורת האחרונה. זה מרגיש לי יותר. כמעט התגעגעתי. ורציתי להגיד לכם עד כמה אני אוהבת את הספר הזה. הספר הזה מספר על ילד דפוק. הוא בוכה יותר מדי ושואל שאלות כנות עד בוטות וחי בילדות שלו ויכול ללכת מכות מצוין ולא לזכור איך, הוא יכול להתאהב במישהי ולנסות להדחיק במשך חודשים, הוא יכול לקרוא ספרי מופת ולא להבין, הוא יכול לעשן סמים כי החברים שלו מעשנים ולא להבין, הוא יכול לדבר על יחסי מין ולא להבין, הוא יכול להקשיב לשיר של הסמית'ס או של הביטלס במשך שעות וכמעט להבין. כמעט. צ'ארלי הוא ילד דפוק. הוא לא מתאים והוא חריג והוא לא זוכר את הדברים החשובים באמת כשצריך. הוא יכול למצוא את עצמו ערום בשלג באמצע החורף ולרצות להפסיק הכל ולא להבין את מה. יש לו יותר מדי רגשות ופחות מדי מילים בשבילם, למרות שהוא דווקא יודע לכתוב מצוין. צ'ארלי עובר כאילו מסע התבגרות אמריקאי קלאסי, אבל הוא לא המתבגר הקלאסי, הילד הבודד אבל המצחיק שהגדולים והמנוסים אימצו ופתאום הוא מתנסה באהבה ואלכוהול וסמים ומוזיקה חדשה וחברים חדשים ומגיע לקתרזיס או משהו כזה. צ'ארלי שונה. כן, הוא מתבגר בדרך הזו. אבל הוא לא כזה. צ'ארלי הוא אני, במובן מסוים. הוא אני וכל מי שהיה פעם יותר מסתם בודד. שהיה לו חור פוער וכואב בלב ובזיכרון והוא ניסה למלא אותו בכל דבר, במילים של אחרים, בריגושים של אחרים, בקולות של אחרים. שהרגיש יותר מדי עד שהוא רצה פשוט להיות נורמלי ולא ידע איך. שהכל היה אמור להיות בסדר אצלו, ופשוט לא היה. שאנשים שאלו אותו אם הוא מסומם כשהוא אף פעם לא היה. שהוא הרגיש בודד מכל הסיבות הלא נכונות וניסה להיחשף לדברים נפלאים. שמוזיקה איכשהו הייתה הדבר היחיד שדיבר בשפה שלו. שהבין את כל האחרים ולא את עצמו. שכתב וכתב וכתב ושום דבר מזה לא רוקן את מה שהיה בו. אני חושבת שהספר הזה הוא אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא כי הוא מצליח להעביר בדיוק את זה. להיות דפוק ולשם שינוי לא שנון-ולא-מודע-לעצמו או משהו כזה. כן, צ'ארלי חכם מאוד וקורא ספרות איכותית ומקבל מצוין בכל המקצועות ורגיש להפליא. אבל יש בו משהו מהיסוד שיכול להתחבר באמת רק למי שהוא גם דיסק שרוט בעצמו. הדיסקים השרוטים של צ'ארלי הם פטריק וסם. אנשים שנראים מקובלים וקלים ומצחיקים ומתבגרים טיפוסיים, אבל בעצם כל כך מלאים אהבה ורגישות ורוך וחספוס ועצבות עמוקה ושריטה עמוקה עוד יותר. והם מזהים בצ'ארלי את מה שהם יכלו להיות אם הם היו סוטים עוד קצת מחוץ לנורמליות, ומאמצים אותו. כי הם מבינים. הם מבינים מה זה להיות הרבה יותר מפרח קיר, שיושב ושותק ומבין. אלא גם זה שנותן לאחרים לבכות עליו ולהישען ולעשות מה שהם ירצו לידו, כ הוא יספוג ויכיל ומבפנים אפילו לא יאמר לעצמו בכלל שהוא גם זקוק למשענת הזו. צ'ארלי הוא זה שתמיד יאמר לעצמו שלאחרים יש הרבה יותר סיבות להיות עצובים. אמרו שהספר הזה לא אמין, לא אותנטי, מזויף. אני לא מאמינה לזה. צ'ארלי הוא בשבילי מה שיכולתי להיות אילו. מה שהיה קורה לי אם. הוא מדבר בשפה שלי ומשוטט עם החברים שלי וקורא את הספרים שלי וחולם את המילים שלי, והוא מבין. ובסוף גם אני מבינה. אמרתי פה הרבה וכלום. זו הפרידה שלי מכם. רק רציתי להגיד לכם עד כמה בעיניי זה ספר מופת. לא בשבילכם, אולי. אבל בשבילי, כן. הספר הזה תמיד יהיה הדיסק השרוט שלי. אני רק מקווה שיום אחד אוכל לכתוב ספר שיהיה הדיסק השרוט של מישהו אחר. אוהבת תמיד, לואיזיאנה, או כל סיום קיטשי אחר, תם ונשלם הקונדס. https://www.youtube.com/watch?v=U0jk3bFeSUY”

“ספר אנושי, רגיש ומכמיר לב. צ'ארלי הגיבור, פרח קיר מבחירה, נער עדין ויוצא דופן, שונה לחלוטין מהולדן של התפסן, שהוא טיפוס נפוח ובלתי נסבל. הספר מזכיר לנו כמה בדידות, סבל וחוסר הבנה יש בגיל הנעורים, אבל אם נהיה כנים הדבר נכון לגבי כל גיל. לדעתי, ככל שמתבגרים מבינים שאין בעצם שום הבדל, חוץ מכמה קמטים ומשכנתא. מי שהיה פרח קיר לא מובן בילדותו נשאר כך בבגרותו וכנ"ל מי שנוהג לחשוב על החיים במקום לחיות אותם. זה אולי יותר מתוק ומרגש בגיל ההתבגרות, אבל אני חושבת אין כמעט שינוי עם השנים, אנחנו הולכים הרבה בכדי להישאר באותו מקום.”

“אוקיי אז היי אנשים זאת הביקורת הראשונה שאני כותבת ואני מקווה שזה סבבה ^^ "אני פשוט צריך לדעת שאיפשהו יש מישהו שמקשיב ושמבין ושלא מנסה להשכיב אנשים אפילו אם הוא יכול.אני צריך לדעת שאנשים כאלה קיימים" אני יודעת שהרבה מהביקורות על הספר הזה נפתחו או הסתיימו במילים האלה אבל פשוט המשפט הזה נגע בי אישית שהייתי חייבת לשים אותו בהתחלה של הביקורת שלי כי ממש התחברתי אליו. אני לא חושבת שמכל הספרים שקראתי הייתה דמות שהתחברתי אליה כמו אל צ'ארלי אני חושבת שזאת הדמות שהכי מזכירה אותי במובנים מסוימים מכל הספרים שקראתי היו קטעים מסוימים בספר שממש הזכירו לי את עצמי והרגשתי שצארלי הוא כמוני היו דברים שהוא עשה שהייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שעושה דברים כאלה וגיליתי שגם הוא וזה רק גרם לי לאהוב אותו יותר אני חושבת שצארלי זאת דמות שאי אפשר שלא להתאהב בה הוא כזה מקסים ויש לו אופי ועומק ורגשות בניגוד לדמויות בספרים אחרים ששם האופי שלהם לא מודגש ולא נראה בשום דף של הספר לפעמים אני ממש מתאמצת למצוא אופי של דמות והדבר היחיד שאני מוצאת זה תיאור של האופי שלה ותו לא. פה האופי שלו שופע ויש לו קשת כזאת רחבה של רגשות ויכולת הבעה מטורפת הוא יודע להביע את הרגשות שלו בכתיבה בצורה כזאת מעוררת השראה שאני אומרת לעצמי הלוואי והייתי יודעת להביע את הרגשות שלי כמו שהוא כותב ויש משפט מהספר שאני חושבת שמתאר את צ'ארלי בצורה ממש מדויקת "אז אלה החיים שלי. ואני רוצה שתדע שאני גם שמח וגם עצוב ואני עדיין מנסה להבין איך זה יכול להיות"-זה משפט כזה יפה ואין אחד שלא יכול להזדהות עם המשפט הזה. צ'ארלי הוא פרח קיר שזה אומר שהוא חווה את החוויות של אנשים אחרים שסובבים אותו כמו צופה מהצד אבל דרך העיניים שלהם במקום לספר את הסיפור שלו הוא מספר את סיפורם של אחרים, הרבה יותר נוח לו לשים את הרצונות והרגשות שלו במקום שני. צורת המבט שלו על החיים שונה משל אחרים וככה גם סגנון הכתיבה שלו הוא לא כותב בצורה טיפוסית כמו שמצפים מנער בגיל שלו שכותב יומן,וזה מה שהופך אותו לכזה מיוחד כי מעטים האנשים היום שלא ידברו על עצמם ביומן אישי שלהם. אני מודה בהתחלה שגיליתי לראשונה על הספר הזה חשבתי שהוא עוסק בקשיים חברתיים כנראה שלא הבנתי לעומק את המשמעות האמיתית של פרח קיר. בקטעים שצארלי היה לבד ובלי חברים ציפיתי שיותר ידברו על הקשיים שלו ואיך הוא מתמודד עם התקופה שחברים שלו לא נמצאים איתו אבל בכללי צ'ארלי הוא ממש בר מזל וגם ממש אמיץ אני חושבת שהוא ממש זכה בסם ופטריק והלוואי והיו משכפלים סם ופטריק והיו מפזרים אותם בבתי ספר תמיד השמות שלהם מזכירים לי את בובספוג ופטריק ^^ קצת קשה לי להאמין שזה היה קורה במציאות כי אין הרבה סיכויים שמישהו מכיתה יב היה מתחבר עם חמשוש מכיתה ט במיוחד ששמינסטים רגילים לצחוק על כאלה שקטנים מהם.וחוץ מזה איך זה הגיוני שלכולם יש טעם טוב במוסיקה אני באמת לא הצלחתי להבין את זה אם לי היו כזה הרבה חברים שיש להם טעם טוב במוסיקה הייתי שומרת אותם חזק ולא עוזבת^^ היה מדהים לראות את האהבה הגדולה שלו למשפחה ולחברים שלו ולאנשים שקרובים אליו הוא מסוג האנשים שמוכן לעשות הכל בשביל אנשים שהוא אוהב וזה מקסים לראות את זה.ספויילר** הכי ריגש אותי הקטע שבסוף שנה ביל המורה שלו לספרות אנגלית הזמין אותו אליו הביתה כי הוא רצה להכיר לו את החברה שלו ואז הוא שאל אותו אם הוא יודע למה הוא הביא לו ספרים כל השנה*הלוואי ולי היה מורה שמביא לי ספרים לקרוא* וצארלי לא ידע מה לענות אז ביל אמר לו שהוא הבנאדם הכי מוכשר שהוא פגש ושהוא מיוחד וזה ממש ריגש אותי הרגשתי כאילו הוא מדבר אליי וגם אהבתי את הכנות שלו אפילו שהיה לו קשה הוא אמר למרי אליזבת את האמת והכי מדהים זה היחס שלו למשפחה שלו כמה הוא מעריך אותם ואיך שהוא אוהב אותם ותמיד הוא דואג להם שיהיה להם הכי טוב ונמצא בשבילם ברגעים הקשים שלהם והחברות שלו עם סם ופטריק גרמה לו לעבור שינוי עצום הוא ממש התפתח במשך החברות איתם לטובה ולרעה ממש אהבתי את הדמות של פטריק הוא היה ממש מצחיק ברמה שצחקתי מהספר וזה לא קורה לי הרבה גם היה מדהים לראות את המסירות שלהם לצארלי וזה הרגיש שהיה ביניהם קשר הרבה יותר עמוק מחברים אפילו יותר מאחים כימיה שאין אותה עם הרבה אנשים הקטע שהכי אהבתי מהספר הוא:" כשיצאנו מהמנהרה סם צרחה צריחה של הנאה גדולה ואז הגענו.מרכז העיר.אורות מבנינים וכל מה שגורם לך לתהות סם התיישבה והתחילה לצחוק פטריק התחיל לצחוק.אני התחלתי לצחוק. ובאותו רגע אני נשבע שהיינו אינסופיים" ממליצה בחום ספר מהמם ✨”