ביקורת ספרותית על הגן הכימי - קדחת - הגן הכימי #2 מאת לורן דסטפנו
ספר מעולה

---

איש-שעשה-את-הכריכה היקר, מדוע בחרת באישה שלבטח מזמן עברה את העשור השלישי לחייה, שאמורה להיות ריין בת ה16? אם לומר את האמת, היא נראית כאילו הייתה יכולה בקלות להיות אמה של ריין. ואולי זו הכוונה?? מעניין. בכל מקרה, נראה שהדבר היחיד שהכריכה משקפת הוא שיערה של ריין- זהוב ומתולתל. אם לומר את האמת, אילו אני הייתי זו שיוצרת את הכריכה, לבטח הייתי לוקחת נערה צעירה ומלבישה אותה בשמלה זהובה, ולא אדומה, שתתאים לכינוייה "זהבית". אולם אינני האחראית על הכריכה, ואם לומר את האמת, הרבה יותר חשוב התוכן.
התוכן המרתק, הכתוב בצורה נפלאה ובשפה שסוחפת אותנו לעמוד הבאה וכך הלאה עד סוף הספר, דמויות בנויות היטב, ועולם עתידני מתוכנן ומתואר בקפידה. אני לא רוצה להרוס בספויילרים, אך אין ספק שהעלילה נהדרת. ובכל זאת, *ספויילר*- אני לא יודעת מה אתכם, אבל כשריין הלכה עם ווהן בחזרה לאחוזה ועד סוף הספר, הדבר היחיד שחשבתי עליו היה גבריאל. מי יודע מה עובר לו בראש?! אולי הוא חושב שהיא ברחה ממנו? אולי הוא חושב שהלכה לחפש את רוואן לבדה? הרי הם דיברו על הנושא בלילה האחרון שלהם ביחד. ואולי הא בעצם חושב שנחטפה על ידי אספנים? הרי מה הסיכוי שווהן ימצא אותה אצל קלייר ויסיע אותה בחזרה לאחוזה?? *סוף ספויילר* היו כאלה שהתלוננו שגבריאל וריין מתנשקים פעם וחצי ושהם משעממים. אני דווקא חושבת שיש יופי באיפוק שלהם. באהבה שקיימת גם בלי נשיקות ומעבר להן. מכיוון שבצורה כזאת כל לנשיקה יש הרבה יותר משמעות. למען האמת, לדעתי זה רק הוסיף לספר ולא גרע ממנו.
דבר אחד לא הבנתי (כולל ספויילר)- כשגבריאל וריין נקלעים לקרנבל, למה הם נשארים שם? למה הם לא פשוט אומרים שהתבלבלו וחוזרים על עקבותיהם? הרי הרבה גברים מגיעים מדי לילה והולכים כמו שבאו. אף אחד לא מוחזק בניגוד לרצונו. אז למה הם כן?
והסוף, הסוף כשלינדן מגלה הכל (!). איזה כיף לראות את בועת הבורות שלו מתפוצצת לו בפרצוף. כבר מהספר הראשון חיכיתי לרגע הזה.
אז כן, הספר פשוט מדהים! התרגום עושה חסד רב עם הספר. ואני לא יכולה לחכות עד שאקרא את הספר הבאה (שמונח על המדף שלי ולוחש את שמי, מחכה שאקרא אותו).

» ביקורות נוספות של מאי
» ביקורות נוספות על הגן הכימי - קדחת - הגן הכימי #2