ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 29 במרץ, 2014
ע"י מאי
ע"י מאי
ספר נחמד. אפילו טוב מאוד. מאלו שגורמים לך להגיע לתובנות חדשות ולגלגל עיניים בו זמנית. כן, העלילה הייתה דרמטית מדי, גדושה מדי, קיטשית מדי. המון פרטים בספר אחד- מוות, אהבה, גילוי פנימי, התנדבות, ילדה, חברות, מחלות. אבל למה ציפיתם מספר שמדבר על הגשמת משאלות? אין מנוס מהאירועים האלו. הספר בהחלט השאיר אותי עם טעם טוב- של הצלחה. הגשמה.
הספר גרם לי לתהות האם אני מגשימה את המשאלות שלי, עכשיו, ביומיום. ואולי זה הפחד ששולט בי- הפחד מהשינוי. בכל מקרה, הספר הזה מוכיח שחור על גבי לבן שלאחר הגשמת משאלותיה של ברט, היא השתנתה מקצה לקצה. שינוי חיובי ביותר. מי יודע? אולי גם אני אכתוב רשימת משאלות ואביט בה בעוד עשרים שנה.
ועכשיו למספר דברים שהייתי רצה לדון בהם (עשוי להכיל ספויילרים):
1. ידעתי! ידעתי מההתחלה שגארת הוא איש הברברי. טוב, אולי לא ממש מההתחלה. יותר באמצע.
2. אהבתי את שגיאות הכתיב בכל פעם שאנשים מדרום העיר דברו. "אני ילמד", "שש עשרה דולר". זה גרם לדיבור שלהם להיראות אותנתי. למרות שלא יכולתי שלא לתהות כיצד הדבר בא לידי ביטוי בגרסה המקורית באנגלית? הרי שהטעויות הללו לא קיימות באנגלית.
3. אני חושבת שזה היה קצת מוזר כשברט חשבה שהיא נכנסה להריון מאנדרו. אולי בת 16 שכמוני לא תבין, ובכל זאת, זה לא קצת מוזר שהיא קיוותה להיכנס להריון מהאקס הקר וה"אנטי-ילדים" שלה?
4. לקח קצת זמן, אך לבסוף הצלחתי לבטא את שמה של ברט כראוי. שם מוזר...
5. התלות התמידית של ברט באמה קצת הציקה לי. כל דבר שקרה בחייה ברט ייחסה לאמה, על אף שבואו נודה בזה- האישה מתה. אז אם היא פוגשת מישהו ומתאהבת בו, אני מתקשה להאמין שאמה סדרה לה בליינד דייט מהעולם הבא.
6. חיבבתי את בראד. התבאסתי כשלא עבד בניהם. אבל אז זה היה אפילו יותר קיטשי נכון?
7. מאוד התחברתי לעבודה של ברט כמורה פרטית של נערים בקצה הפחות זוהר של החברה, מכיוון שזה בערך מה שאני עושה במסגרת המחויבות האישית שלי בבית הספר. אני הולכת למרכז למידה פעם בשבוע על מנת לסייע לשתי בנות בלימודים מכיוון שאין להוריהן כסף לשלם על מורים פרטיים. והסיפוק אדיר. ובכל זאת, נראה לי שברט קצת הגזימה כשהחליפה את רכבה במכונית יד שניה ונתנה לבית ג'ושוע את כל חפצי דירתה הישנה שחלקה עם אנדרו.
לסיכום, ספר קליל, נחמד, דמות ראשית מקסימה. אני סיימתי אותו מפחות מ24 שעות, ואת ההשלכות אני אגלה מחר, כשאגש למבחן בתקשורת. אולי דווקא מאחר ואני בת 16, הספר לא מהווה עבורי בדיקת מציאות, אלא תרופה מוקדמת למכה. מעין הבטחה שלשם אני לא אגיע- אני לא אוותר על העקרונות שלי, הרצונות שלי ולא אתפשר על האהבה שלי. שווה קריאה.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
