ביקורת ספרותית על תיכון לילה 3 - רסיסים - אני תמיד צופה בך את רק צריכה לבוא - תיכון לילה #3 מאת סי ג'יי דוהרטי
ספר בסדר

---

את הספר הזה סיימתי ביום- אל תשפטו אותי, הייתי חולה. ומה יותר טוב מאשר לשכב חולה במיטה עם ספר ביד??
בכל מקרה, לא סיימתי את הספר הזה ביום כי הוא כל כך מדהים, כי הוא דווקא לא, אלא כי המשכתי לחפש משהו שיקרה סופסוף. משהו! חיכיתי שאלי תחזור לסילבן- מה שלא קרה, חיכיתי שייתנו הסברים כלשהם- שהגיעו בעמודים האחרונים, וחיכיתי למשהו קצת יותר גדול מאשר ילדים שמתגנבים כל לילה במשך כל הספר- והידד! נתניאל הופיע בסוף הספר ופיזר עליו קמצוץ של עלילה.
הספר הראשון היה נחמד מאוד, הספר השני השאיר אותי עם פה פעור, ודווקא הספר השלישי, שהשתוקקתי לו כל כך, אכזב אותי. כנערה בגיל העשרה, ממש כמו אלי, באופן טבעי אני נוטה תמיד להתחבר לדמויות הצעירות- ולא פעם הראשיות- ולהזדהות עם מאבקן. דווקא הפעם הזדהיתי יותר עם עמדתם של המורים, והרגשתי שכבר נמאס לי מהתעלולים ומעשי המרד של אלי. ואולי זו העובדה שקראתי את 'רסיסים' ישר אחרי 'אשמת הכוכבים', אבל כמה אפשר לשמוע על נערה שמרחיקה את כולם מכיוון שהיא סבורה שהיא תפגע בהם בעתיד- סרטן/ נתניאל רוצח, מה זה משנה? לדעתי, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות כשקוראים ספר הוא שימאס מהדמות הראשית. ולי יותר מכל נמאס מאלי. "תבחרי כבר!" צעקתי לתוך דפי הספר, "סילבן או קרטר, כבר לא אכפת לי. פשוט תבחרי!" וכמובן שאז הוספתי בליבי שסילבן הוא הבחירה הנכונה.
מכירים את ההרגשה הזו שמדברים למישהו, והוא לא שם עליכם, כך שאתם מרגישים כאילו אתם מדברים לי לקיר? זו התחושה הכללית שקיבלתי מהספר הזה. כל הזמן כועסים על אלי, והיא מתעצבנת בחזרה, מדי פעם מזכירה את ג'ו, ומחזירה להם במרד נוסף. זה מעין מעגל אינסופי. והקטע הכי גרוע, הוא שהכל התחיל מכך שאלי טענה שלא נעשה כלום על מנת לנקום את מותה של ג'ו, ואז היא מגלה שבעצם נעשו המון פעולות שהחליטו לא לשתף אותה בהן מכיוון שהייתה לא יציבה. אולם הסיבה שהייתה לא יציבה היא שחשבה שלא עושים כלום בקשר לג'ו. אתם מבינים לאן אני חותרת? מעגל אינסופי. רק כשהיא מתעשתת באמת ולא סתם משחקת אותה ילדה טובה, העלילה מתחילה להתקדם. והעלילה נחמדה כזאת- לא עוצרת נשימה או משהו בסגנון. ותודה לנתניאל שמופיע בסוף הספר וכל פעולותיו מסביב שמונעות מהספר לקרוס. הסוף היה ממש טוב עליי להודות. חוץ מהקטע בו... *ספויילר*... אלי ורייצ'ל עוזבות את קימרה????? אבל אבל אבל אבל מה יהיה עם סילבן? ושאר האנשים הפחות חשובים ממנו בקימרה? וניקול שממש התבלטה בספר הזה והפכה לדמות האהובה עליי? *סוף ספויילר*
וברשותכם אקטול את התקציר האדיוטי שהצמידו לספר- "סילבן לא מתייחס אליה" ?!?!?!?- אלי היא ללא ספק זו שמתעלמת ממנו והיא גם מודה בכך. אז מדוע ללכלך על סילבן בצורה כזו? ותאמינו לי שאחרי מה שהיא עשתה יש למורים שלה את כל הסיבות שבעולם לכעוס עליה.
הדבר שהכי מפריע לי הוא תומכיו של נתניאל. נכון- יש אנשים רעים בעולם. אנשים שמנסים להשיג את מבוקשם על ידי רצח של אנשים חפים מפשע. אולם מה שלא הצלחתי עדיין להבין הוא מדוע אנשים רמי דרג בממשלה ובארגון תומכים בו? הרי ההורים של תלמידי קימרה יודעים שהוא הרג את רות וג'ו- אז למה שיעודדו זאת? זה נשמע לי מופרך מדי. אני לא מכירה אף אחד שהיה תומך בגלוי ברוצח.

אז בשורה התחתונה- האם שווה לקרוא את הספר? ברור. זה בכל זאת ספר שלישי בסדרת ספרים טובה מאוד, ואפשר רק לקוות שהספר הרביעי יהיה טוב יותר. ולמרות כל מה שאמרתי זה ספר נחמד. פשוט אלי מעצבנת וסילבן לא מופיע מספיק.

» ביקורות נוספות של מאי
» ביקורות נוספות על תיכון לילה 3 - רסיסים - אני תמיד צופה בך את רק צריכה לבוא - תיכון לילה #3