הביקורת נכתבה ביום חמישי, 11 ביולי, 2013
ע"י פולי(-;
ע"י פולי(-;
ספר טוב.
כתיבה מעולה, למרות שהכריכה קצת זיעזעה אותי ולפעמים התאפקתי שלא להרביץ לאישה שהייתה כביכול ריין [רק הרבה פחות יפה, וקום און אישה את מבוגרת מדי לריין!], אהבתי אותו.
חוסר האונים שהיה בבית הבושת היה מעיק הרבה זמן, וגם מרחו אותו די הרבה זמן.
מאוד ריגש אותי שהם חוזרים למנהטן, אבל לדעתי זה לקח מעט מדי זמן והנסיעה הייתה יחסית חלקה. מה שכמובן- בחיים *בחיים* לא קורה במציאות. לפעמים הבטן כואבת, לפעמים המים נשפכים עליך תוך כדי נסיעה [&*)^&^))^] וכ'ו וכ'ו.
אבל חלק? לא.
גבריאל מסומם ונראה במציאות אחרת, וריין לוקחת את הכל על עצמה. גרייס שלא ידענו את שמה, קצת הטרידה אותי והיה לי קשה לתאר אותה. אבל לא נורא, נחליק את זה.
מאוד אהבתי את הקטעים עם סילאס, כל-כך חמוד ומתוק, וכעיקרון את כל הקטעים בבית של קלייר.
אבל אז ריין המטומטמת [-.-] הייתה צריכה לצאת החוצה ולא לאבק בווהן האידיוט.
אוקיי, בסדר נו באמת.
הספרים די קצרים למען האמת, ודי ציפיתי שהיא תפגש עם רוואן לפי סוף הספר [לא יכולתי להתאפק!] כי כמה כבר אפשר?
ואז תיארתי לעצמי שהיא תשתקם עם אחיה ועם גבריאל בבית שלהם ואז ווהן ייצא לחפש אותה ובלה בלה היא תחסום אותו והמשך, סוף טוב וyay.
אז זה שלא.
חבל ובאסה, אבל אוקיי. אני אקרא את ההמשך, בגלל הכתיבה המעולה אבל אם יהיו קטעים בבית הבושת הארור הזה אני אשתגע. מנהלת פסיכית ומטורפת.
בקיצור, ספר טוב, הכריכה מזעזעת והייתה יכולה להיות יותר טובה, אבל אוקיי. ממליצה בחום לכל מי שיכול לשרוד פרקים חסרי אונים.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת