ביקורת ספרותית על הפיה קרבין מאת דניאל פנק
ספר טוב

---

מכירים את שלב ה"נה נה בננה" אצל ילדים? לא יכולתי שלא לחשוב עליו כשקראתי את הספר הצנום הזה. לא בגלל שהוא ילדותי, או טפשי. ממש לא. בגלל החדווה הזו שנדפה מכל דף ודף. חדוות הפרובוקציה, השמחה המוחשית הזו שנשבה מבין הדפים בכל פעם שהמחשבות שלי על הגיבורים התמוטטו כמו סופלה חובבני. פנק נהנה לגרום לנו לחשוב בתבניות הרגילות שלנו ואז להזיז איזה פרט שיסדוק אותן. קצת כמו בארץ הפלאות, מאחורי המראות המוכרים נמצאים הקשרים חדשים. כקוראת הרגשתי שמשתעשעים במחשבתי, אך לא כדי ללעוג לי, אלא כדי לגרום לי לחשוב, לחשוב שוב, לבחון מחדש תפיסות, שיוכים, סדרי עולם. בספר של פנק יש בהחלט טובים ורעים, אנחנו רק לא תמיד מבינים מה הופך אותם לכאלה. אנחנו חושבים שאנחנו מבינים, ואז כמו שכקוסם ששולף מטפחת מהכובע אנחנו מסתפקים בה, אך מגלים שזה ממש לא הכל, הנה היא מחליפה את צבעיה, מה שחשבנו למוגמר הוא רק אמצע, כמו קרחון החושף רק את החלק שמעל לקו המים, כמו האמת שהיא תמיד מורכבת ובעלת רבדים ולא נחשפת במלואה, אנו מופתעים. צריך הרבה בגרות כדי להרכיב סיפור כזה. צריך המון ילדותיות כדי לכתוב סיפור כזה. כנראה שצריך להיות דניאל פנק.

תודה ענקית לשירה, שהשאילה לי את הספר. נדיבותך חיממה את לבי.

» ביקורות נוספות של יפעת
» ביקורות נוספות על הפיה קרבין