ביקורת ספרותית על הפיה קרבין מאת דניאל פנק
ספר מעולה

---

אם נניח הייתי עובדת בהוצאת ספרים ומקבלת על עצמי תפקיד שלגמרי לא הולם את כישורי כמו כותבת הכריכות האחוריות נראה לי שלא רבים היו קונים את הספרים שהייתי אחראית עליהם. סביר להניח שהכריכות שלי היו רציניות מידי, נפוחות כאלה, וגם טרחניות, כאילו מנסות להגיד הכל ולא להחמיץ איזו נקודה חשובה בעיני שלא באמת מעניינת מישהו. אבל עם הספר הזה אני חושבת שהייתי מסתדרת. לא הייתי מנסה לתאר אותו. בסך הכל הייתי שמה שם פסקה אחת, כזאת שכשקראתי אותה מיד חייכתי. זה היה מן חיוך כזה של התפעלות, גם מהחכמה וגם מטוב הלב ומהיופי שיש בדברים פשוטים וכאילו מובנים מאליהם כשאתה שומע אותם בפעם הראשונה.

זו הפסקה (ותחילתה של זו שאחריה), מעמוד 18:

"אחותי תרז קשוחה כמו הידע בהתגלמותו. יש לה עור יבש, גוף ארוך וגרום וקול פדגוגי של מורה ביסודי. דרגת הקסם האישי שלה שואפת לאפס. אני מגנה בכל לב את הכשפים בהם היא סוחרת, אבל לעולם איני שבע לראותה בפעולה. כל אימת שנוחת אצלנו קשיש חדש, כולו מפורק לגורמים מבפנים ובטוח שהוא ז"ל לגמרי לפני שנפח את נשמתו, תרז גוררת אותו לפינתה, נוטלת בסמכותיות את כף ידו הזקנה בידיה שלה, פורשת אחת לאחת את האצבעות שהחלידו, מחליקה את כף היד ההיא ארוכות, כאילו היתה עלה שכמש, וכשהיא מרגישה שהיד המתוחה נרגעה לחלוטין (כפות ידיים שלא נפתחו באמת שנים על שנים!), היא מתחילה לדבר. תרז אינה מחייכת, אינה מחניפה, היא רק מדברת איתם על העתיד.
וזה בדיוק הדבר הבלתי ייאמן שיכול לקרות להם. העתיד!"

הספר הכל כך מקורי הזה מצליח בחן בילתי נדלה ובעדינות ובהומור ובאהבה להתייחס לחלשים בחברה ולגזענות ולסיאוב ולאימפריאליזם ולשחיתות בלי להגיד עליהם אף מילה, רק דרך סיפור מותח, מצחיק ומפתיע על כמה קשישים וקשישות ברובע של מהגרים בפריס ועל כמה רוצחים וכמה שוטרים ועוד איזה שניים שלושה אנשים.

אני מקווה שהחיוך שלי מצליח לעבור כאן, כי הוא עדיין תלוי עלי ובכל פעם שאזכר בספר הזה אני מניחה שהוא יחזור.

תודה רבה, יפעת, שין שין ו yaelhar. קשה לי להאמין שהייתי קוראת אותו לולא ההמלצות שלכן.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על הפיה קרבין