ביקורת ספרותית על לפני שאפול - מהעולם האמיתי # מאת לורן אוליבר

---

~זהירות! ביקורת זו עלולה להכיל ספוילרים חמורים~


אני לא יודעת למה, אבל השנה יצא לי לקרוא יחסית הרבה (אליי)ספרי נוער שמדברים באופן עקיף או ישיר
על יחסים בין בניי נוער, הורים, מורים, בניי נוער אחרים, העולם ועצמם.
אולי זה בגלל שאני מרגישה שעוד חודש חודשיים הפרק ההאחרון הזה של הילדות ותקופ(ו)ת הביתספר
הולכת להסתיים.
בזמן האחרון אני מנהלת עם עצמי סוג של חשבון נפש:
מה צופן לי העתיד? האם הבחירות שאני עושה הן נכונות? אילו אנשים חדשים אכיר בדרך?
כל מיניי שאלות כאלה.
זה עצוב לחשוב שלסם-סמנתה- קינגסטון אין, ואף פעם לא תהיה לה את האופציה הזאת.

תקציר:

"מה שאני מנסה לומר הוא זה:
אולי אתם יכולים להרשות לעצמכם לחכות.
אולי בשבילכם יש מחר.
אבל לחלק מאיתנו יש רק את היום.
והאמת היא שאף פעם אי אפשר לדעת."

לסמנתה קינגסטון היה הכול: החבר הכי שווה בעולם, שלוש חברות מדהימות, והרבה כבוד בתיכון שלה. יום שישי ה-12 בפברואר היה אמור להיות עוד יום נפלא בחייה. אבל הוא הופך להיות יומה האחרון.

ואז היא מקבלת הזדמנות נוספת. שבע הזדמנויות, בעצם. לחיות שוב ושוב את יומה האחרון במהלך שבוע מופלא אחד. אט אט היא תפענח את התעלומה האופפת את מותה, תבין את ערכם האמיתי של הדברים שהיא עלולה לאבד, ותגלה את כוחה לשנות לא רק את חייה אלא גם את חייהם של אחרים."


התלבטתי הרבה זמן אם בכלל שווה לקרוא אותו.
קודם כל בגלל הרבה ביקורות דיי פושרות על הספר, אבל בעיקר בגלל הסוף.
ואז, באורח פלא ראיתי אותו שם, בספרייה, מונח על יד הספר(שחיפשתי במשך הרבה זמן וסיימתי אותו לא מזמן)
13 סיבות(למה).
כשראיתי את 13 סיבות, בעיקר קיללתי בלב:

(פ****ק!!!!!!!!!!!!!! הולי שיט!!!!!!!!!!!!!!!!
למה לעזאזל הוא הגיע רק עכשיו אחרי שחיפשתי אותו מליון שנה וכבר סיימתי לקרוא אותו בחנות ספרים?!?!?!?!?!?!?!? למממממממההההההההההההההההההההה??????????????????!!!!!!!!!!!!!!?????????!!!!!).

אחרי סדרת קללות שעברה לי בראש על הספרניות, על הספריה, על הספקים, על הוצאת הספרים, על יחצנ"י הספר, על ממשלת ישראל
ו(כנראה)על כל העולם ואשתו, קלטתי בעין שגם "לפני שאפול" מונח לו שם. נועץ בי מבט, בערך כמו ש"יומני הערפד" נעץ,
רק באופן הרבה פחות מטריד.
החלטתי שזהו! אני אקח אותו, לא משנה מה!
גם אם אסבול מעודף פאתוס, דרמה, קיטש ואולי נק' מסויימות בספר שאני אגלגל בהן עיניים, יתעורר בי רצון חזק לזרוק את הספר לכל הרוחות ולדפוק את הראש בקיר או משהו....

בכל מקרה, לקח לי לקרוא אותו יומיים שלושה.
האמת?
לא סבלתי ממנו בכלל.
כן, כל הספר נוטף קיטש, פאתוס, אובר דרמטיות....
בקיצור כל מה שציינתי שחשבתי שיהיה בו.

אז ככה.
קשה לי לדרג אותו.
מצד אחד הוא מונה את כל מה שציינתי, ומצד שני...
קשה לי להסביר.
הוא היה שונה.
הפעם הוא סיפר על כל העניין של הבריונות(לא שכל הספר עסק רק בזה) מנק' המבט של הצד הפוגע,
שזה קצת מרענן.

ניתוח דמויות:
סם:
היא השאירה אותי מבולבלת.....
ובמובן מסויים זה טוב.
היא לא פלקט כמו הרבה דמויות אחרות שיצא לי לקרוא עליהן.
מצד אחד היא כלבה, או לפחות משחקת אותה, אנוכית, לפעמים יש לה רגעים שהיא סתומה כמו נעל והטווח הרגשי שלה
הוא כמו של קיר, ומצד שני היא ההפך הגמור מאיך שהיא מוצגת כלפיי חוץ:
היא חכמה, רגישה מאוד, חברה נאמנה ובכלל לא אנוכית(חוסר האנוכיות כנראה בא אחרי כל התהליך שהיא עוברת).
היא משקפת את כולנו, במובן מסויים.
אני לא אומרת שכולנו מתנהגים תמיד מגעיל, באטימות, רוע לב או טימטום, אבל יש לנו רגעים כאלה של הוצאת קיטור,
פגיעה(בין אם זה בכוונה או לא), חוסר טאקט.
אבל יש לנו את התכונות שמפצות על זה.
אני כן ולא יכולה להזדהות איתה....
יש בה דברים שטיפ טיפה מזכירים לי אותי(אבל בצורה יותר מתונה)

לינדזי:
בערך כמו סם, ועדיין היא יצאה ממש פלקטית.
כן, יש הרבה בנות כאלה בעולם ועדיין יש בה משהו נורא קלישאתי.
כל ההתנהגות שלה פשוט כזאת.
לא יודעת איך להסביר....

אלי+אלודי:
הן פחות עניינו אותי....
גם הן היו דיי קלישאות(בכלל, כל החבורה הייתה סוג של קלישאה, ועדיין סם הייתה הרבה יותר מעוררת סימפטיה....
אולי כי היא הדמות הראשית).

רוב:
טוב, הוא סתם אדיוט.

קנט:
אוקי, הוא היה דיי מעצבן.
הוא על תקן "גארי סטו", מר מושלם והאחד שמטיף לסם ואיכשהו מחזיר אותה לדרך הישר.
אני ממש שונאת שתוקעים בספר דמויות שמטיפות לאחרים ומוצגות כמושלמות לגמרי(ולא! זה שהוא לא מקובל, מתלבש כמו חנון, מגמגם לפעמים כשהוא מדבר לפעמים ובכלל כ,כ ביישן, לא הופך אותו לדמות עם פגמים).
כן היו קטעים שהוא היה חמוד, אבל בתכל'ס לא יכולתי לחבב אותו עד הסוף.
או לסמפט.

ג'ולייט:
טוב, היא ממש הזכירה לי את קארי(כן, בזמן האחרון אני עושה יותר מידיי השוואות בין קארי להרבה דמויות אחרות).
הקטע עם הסוד שלה ושל לינדזי היה טיפה מרגיז, אבל מילא.
חיבבתי את ג'ולייט בסופו של דבר כי אני יכולתי להזדהות טיפה עם הכאב שלה.



אז אחרי שחפרתי לכם על הדמויות, בואו נדבר על הסוף:

יש כל מיניי סוגי סופים, אבל הבולטים שבינהם:

1.הכל ניגמר טוב. כולם חיים באושר ועושר וכולם מאושרים.

2.הכל נהיה רע. הרעים מנצחים, הטובים מפסידים והכל עצוב.

3.הטוב מקריב את עצמו למען מטרה נעלה(בד"כ להצלת העולם, הצלת אדם אחר וכו').

לורן אוליבר שלנו בחרה בסוף מס' 3.
הסוף הנוצרי, הישועי הזה.

תראו, יש פעמים שאין לי בכלל בעיה עם סופים כאלה.
יש סרטים או ספרים שזה מתאים.
לדוגמא, בסרט(המעולה) המבוך של פאן זה התאים.
אבל לפעמים הסוף הזה מציק לי כ"כ שזה מחרפן.
בסרט תעביר את זה הלאה זה עיצבן, והיה מיותר לחלוטין.

אז לדעתי הסוף של הספר היה מיותר לחלוטין.
כן, הייתה את לולאת הזמן הזאת שסם הייתה תקועה בה, והדרך היחידה לצאת ממנה היא לעשות מעשים טובים,
ואולי במובן מסויים להקריב מעצמך, אבל האם ההקרבה האולטימטיבית(למות במקום מישהו אחר) הייתה באמת הכרחית פה?
התשובה שלי: ממש לא.
אם לכולנו מגיע לפתוח דף חדש, אז זאת לא הדרך.
במהלך כל קריאת הספר כבר ידעתי את הסוף.
ידעתי שסם תקריב את עצמה, ובכל זאת קיוויתי שאיכשהו ימצאו לזה פירצה.
כמובן שזה לא קרה.
כל התרחיש של המוות שלה, ההקרבה שלה, אני חושבת שאפשר היה למנוע את זה.
אפשר היה להציל את סם וג'ולייט.
היא לא הייתה חייבת למות.
חוץ מזה, חשבתי על זה.
אחרי שסם מתה, במה זה בעצם הועיל?
היא רק הכאיבה יותר!
אני לא אומרת שלהציל את ג'ולייט זה לא דבר חשוב, כי זה כן.
אבל הריי סם הצילה אותה, אבל לא לגמרי שינתה את מצבה.
היא כן נתנה לה תיקווה. העניין הוא, שהתקווה הזאת היא רגעית.
הריי ביום שאחרי ג'ולייט עדיין תהיה המוזרה, הדפוקה של הביתספר.
ואולי אפילו יאשימו אותה במוות של סם. כי סם הצילה אותה.
ואולי אחרי זה ג'ולייט תנסה להתאבד עוד פעם?
אולי היא תצליח?
ואולי כל מה שכתבתי הוא לא נכון....
אולי אני טועה.
מה שאני מנסה לומר הוא שהמוות שלה היה מיותר לחלוטין.
זה לא באמת תרם לכלום. לאף אחד.
לחברות שלה ולמשפחה שלה ישאר חור ענקי בלב.
קנט גם יהיה שבור לב, בגלל התקווה שהייתה לו לאהבה של סם.
גם לרוב זה אולי יכאב קצת(אבל אולי פחות, כי הוא לא לגמרי אהב אותה).....



בכל מקרה, אני ממליצה על הספר, למרות הסוף שלו, כי יש בו משהו...
לא יודעת איך להסביר את זה.
מקסים? נוטף טיפה קיטשיות? לפעמים קצת מכוער ואכזרי?
כנראה שהכל נכון.

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על לפני שאפול - מהעולם האמיתי #