ביקורת ספרותית על סיפורה של שפחה (תרגום חדש) מאת מרגרט אטווד

---

בסופ"ש שעבר בבית ראיתי סרט תיעודי.
ראו בו איך במדינת יפן פיתחו תחליפים לזוגיות, בין אם זה בובות אדם, השכרת אנשים לפי שעה רק כדי שיצאו איתם לדייט,או סתם ידברו איתם, חתונות סולו(כן, מסתבר שזה קיים) וכו.


המחשבה הראשונה שעברה לי בראש זה המון סימני שאלה:
איך אנשים מגיעים למצב כזה? איך זה נתפס כנורמלי?
כמובן שיש דברים כאלה בעוד מדינות, אבל תדמיינו את כל מה שכתבתי בהרבה יותר מוקצן.
אני גם לוקחת בחשבון את זה שצויין בסרט שבתרבות היפנית קירבה אינטימית היא דבר לא כ"כ נהוג אצלם, ושהם אנשים יחסית סגורים.

את סיפורה של שפחה קראתי לפני פחות מחודש, בעקבות הסדרה- המאוד טובה, יש לציין- שמבוססת על הספר.


"רפובליקת גלעד מציעה לשֶלְפְרֶד אופציה אחת בלבד: ללדת ילדים.
אם לא תעשה זאת, היא צפויה, כמו כל מתנגדי המשטר, להיתלות על החומה או להישלח אל אחת המושבות ולמות שם מוות אטי ממחלת קרינה. אבל גם תנאי חיים דכאניים אינם יכולים למחוק את התשוקה המינית - לא שלה עצמה ולא של שני הגברים שעתידהּ תלוי בהם."




אז הרעיון הכללי הוא טוב והזוי, ועם זאת גם לא כ"כ מופרך.
לצערי מורגש שהעולם הופך להיות מקום קיצוני ואלים יותר ויותר. אנשים נהיים צרכניים יותר, אלימים יותר.

מרגרט אטווד כתבה את נק' המבט של שלפרד בצורה טובה, שמציגה את העולם החדש באופן מאוד מצומצם , ובכל זאת גם חושף המון דברים, ובעיקר מראה שיחסי האנוש שם כמעט ולא קיימים. כשהם נוכחים, זה מתבטא בדברים הקטנים, אך גורם גם לשלפרד ולקורא לתהות אם היחס החם שדמות אחרת מפגינה נובע מרצון טוב ואמתי, או מתוך אינטרס אישי?

דווקא האחווה הנשית שכל כך הורגשה בסדרה פחות הורגשה לי פה. אני לא בטוחה אם זה דבר חיובי או לא..

אני ממליצה על הספר.
אני חושבת שהוא מציג עולם מופרך ומציאותי כאחד, מעלה המון סימני שאלה ותמרורי אזהרה, על לאן העולם עלול להגיע אם אנחנו נסתכל גם על אנשים וגם על רגשות כמשהו שאפשר לקנות/ להחזיק בו, אם נראה דברים רק במשקפיים ציניים או קרים ומרוחקים.
אני כן מאמינה שאנחנו יכולים גם להגיע למקומות חיוביים, ושאפשר עוד למנוע עתיד כזה או אחר שמסתכל על אנשים כחפצים, בניי מעמדות או תפקיד מסויים בעולם.

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על סיפורה של שפחה (תרגום חדש)