ביקורת ספרותית על גנבת הספרים מאת מרקוס זוסאק
ספר מעולה

---

יש אירועים בחיים שמבגרים אותך.
זה יכול להיות מוות. זה יכול להיות צפייה באירוע. זאת יכולה להיות התובנה.
בשבילי, קריאת הספר הזה אומרת המון. קריאת הספר ביגרה אותי. אני מביט בו עכשיו, ולא מבין איך ספר אחד בודד יכול
לשנות בי כול כך הרבה.
שני גורמים עיקריים גרמו לי לשלוף אותו מהמדף בחנות. לשאול את המוכר אם יש אותו.
הראשון הוא מלחמת העולם השנייה. השואה. בשנתיים האחרונות, כשהיסטוריה (בעיקר של מדינות אירופה) הופכת למסקרנת יותר ויותר בעיניי, לא יכולתי להתעלם מהאירוע ששינה את פני אירופה ואת פני העולם.
וזה לא שהתעלמתי מהמלחמה מקודם. ממש לא. יש לי סבא ניצול שואה, ועשיתי איתו מספיק ראיונות מכדי שאני אוכל לנסות בכלל להתעלם. פשוט קיבלתי מסקנות שונות על השואה, נקודות מבט שונות.
הגורם השני הוא הקרבה שמתחילה להתעורר אצלי לספרים כבדים יותר. עד השנה, לא הייתי מוכן בכלל לשמוע על ספרים מציאותיים.
העדפתי לחבק חזק את עולם הפנטזיה המוכר, ולהדחיק ספרים כאלה.

"גנבת הספרים". לא היה לי מושג למה אני נכנס כשפתחתי את העמוד הראשון.
הספר (אני בכלל לא בטוח שאני יכול לקרוא לזה ספר. זה יותר מספר), מספר על ליזל, נתחיל מזה.
ליזל היא מדהימה. עברה כול כך הרבה, ועדיין, התמימות שהיא מקרינה פשוט ממסה אותי.
ליזל מתגוררת ברחוב הימל, יש לה זוג הורים מיוחד מאוד. רוזה העצבנית, עם הקליפה החיצונית שמשדרת קשיחות והלב הגדול שבפנים, והאנס. האנס שעבר טראומה, שאותה הוא סוחב עוד ממלחמת העולם הראשונה.
אבל לא תמיד זה היה ככה.
הספר נפתח באירוע קורע לב, בו ליזל מאבדת אח, שמת משחפת, והאמא הביולוגית שלה מוסרת אותה למשפחה חדשה ולא מוכרת. אם הספר מתחיל ככה, אתם כבר יכולים לשער לאיזה רמות הוא יגיע בהמשך.

החיים ברחוב הימל לא פשוטים. אנשים עובדים קשה בשביל לממן את המשפחה, בשביל אוכל.
אבל לכמה רגעים, אפשר להתעלם מהאווירה הקודרת, ולצחקק מהיריקות של פראו על דלת הבית, הקללות הגסות שמוזכרות לפחות פעם אחת בכול משפט, ומהכנופיות בהן מבלה ליזל כבר מגיל קטן.
בספר אנחנו נחשפים לרוח ששכנה בגרמניה הנאצית באותה תקופה. פחד. זהירות. והמצב מתדרדר עוד יותר כשהמלחמה מתחילה.
כול משפחה מקבלת את המלחמה אחרת. הרבה מגויסים. יש חילוקי דעות באוויר.
וליזל התמימה קרועה באמצע.

ליזל עוברת הרבה. יותר מדי.
להחביא יהודי במרתף זה לא פשוט. לראות כול כך הרבה אנשים מתים סביבך זה לא פשוט. לחיות בתקופה הזאת זה לא פשוט.
אני מעריץ את ליזל, על האומץ שלה. היא כול כך אמיצה. אמיצה וחזקה.
כול דמות ודמות בעיירה השולית מולכינג ראויה להערצה.

אי אפשר להתעלם מהכתיבה המיוחדת של זוסאק. הוא כותב על נושא כול כך כבד, בצורה כול כך ישירה. ועוד מפיו של המוות.
התיאורים שלו מקסימים, והכתיבה סוחפת, מסקרנת.
אבל זאת לא סתם סקרנות רגילה, זה הגיע לרמה של.. תקווה. תקווה אמיתית בשביל דמות מספר. ואני מעריך אותו על זה.
הכתיבה המיוחדת הזאת, שילבה את כול האירועים, את כול התהליך הזה, ביחד. ביחד ליצירה אחת.
הכול ביחד, כולל הפנטזיות הקטנות של מקס היהודי, כולל הנגינה באקורדיון, כולל ההצלפות באמצע הרחוב. כולל הכול.
הכול ביחד יוצר את הספר. הספר שאני לא אשכח אף פעם.

גנבת הספרים.

"בכול לילה, אחרי שהרגיעה את עצמה מהסיוט שלה, חשה עד מהרה מרוצה מכך שהיא ערה ויכולה לקרוא.
"שנקרא כמה עמודים?" היה פאפא שואל אותה ,וליזל הייתה מהנהנת."

» ביקורות נוספות של POLLO
» ביקורות נוספות על גנבת הספרים