ביקורת ספרותית על שומרת הדרקונים מאת קרול וילקינסון
ספר בסדר

---

קארמה- "מושג פילוסופי שמקורו בדתות הודיות, שמתאר מחזור מלא של יחסי סיבה-תוצאה. זהו סך כל מעשיו של האדם - בעבר, בהווה ובעתיד. השפעתם המצטברת של המעשים משפיעה באופן ישיר על המציאות ומכך משתמעת אחריותו האישית של כל אחד על חייו." (ויקיפדיה)

אז ככה- תמיד הייתי ילד של קארמה.
מאז שאני זוכר את עצמי, אני חושב לעצמי בראש על כל מיני דברים שעשיתי לאחרונה, וכל מיני דברים שקרו לי לאחרונה, מקשר ביניהם, אומר לעצמי מה כדאי לי לעשות יותר ומה אסור לי לעשות..
למשל: לאכול מגנום לבן ולשיר שיר מסויים (אני לא הולך להגיד איזה ^^) באותו זמן יגרום לי להיות חולה יום למחרת. לא לאכול יותר מדי ממה שאסור, לעזור לככה וככה ילדים בשיעורי בית יביא לי ציונים טובים, מלא דברים מטורפים כאלה. לא אמונות תפלות, אלה יותר.. מעשים לעולם שיביאו לי תוצאות כלשהן. כל בחירה גורלית. אני לא מאמין במזל.

פינג היא שפחה. היא לא יודעת שקוראים לה פינג, או בת כמה היא, או.. מה יש בעולם שמחוץ לארמון הקיסר.
עד שאחד הדרקונים שבו היא מטפלת מתנהג מוזר ומתחיל לתקשר איתה באופן על טבעי. יום תמים אחד הוא אומר לה לקחת את האבן הסגלגלה שמוחבאת בצד האסם ולצאת איתו למסע ארוך אל האוקיינוס.
פינג יודעת שהמסע הולך להיות קשה ומפחיד, במיוחד לאחר שגדלה בחדר אחד צפוף במשך 11 השנים שבהן היא חיה.
אבל היא בוחרת לעזור לדרקון (ששמו דאנזה) ועולה על גבו עם שום ציוד מלבד אבן מוזרה ועכברוש מחמד. והמעשה הזה כל כך אמיץ מבחינתי, אמיץ אבל.. לא חכם במיוחד. אבל אמיץ. בהחלט אמיץ. היא עוזבת הכל רק כי דרקון שמתקשר איתה במוח אומר לה שהיא נבחרה להביא את האבן הקסומה אל האוקיינוס הגדול. דרך אגב- היא לא יודעת מה זה אוקיינוס.

במהלך הספר טועמים מאווירת סין העתיקה, ממנהגים עתיקים, אמונות עתיקות, אפשר ממש לדמיין את הנופים שאותם עוברים פינג ודאנזה בדרך אל האוקיינוס.
יש קטעים קצת לא הגיוניים ומוזרים (נהגת הספינה שלהן/החתול שלה הופכת למכשף שמנסה משום מה לגנוב את האבן, כוחות קסומים שמגיעים משום מקום.. דמויות לא קשורות..).
אבל בכללי נחמד, המסע הזה.
הבעיה הגדולה (מאוד) מגיעה בסוף. ואני מרשה לעצמי לפרט על הסוף כי אני מניח שאף אחד מהקוראים לא בדיוק מתכוון לקרוא את הספר (הוא מיועד יותר לילדי יסודי, למען האמת 0___0)

השניים מגיעים אל האוקיינוס. סוף כל סוף.
ופתאום.. "הממ.. פינג. אני מעופף לי עכשיו אל עולם מקביל ואסור לך לבוא. אה, נ.ב- האבן הזאת הייתה כל הזמן הזה בעצם ביצה שלי, אוי, היא בוקעת עכשיו? תטפלי בו, טוב? מאמין בך. ביוש".
למה זה מגיע לפינג? למה?
היא עזרה לדרקון הארור כל הדרך בשביל להיות.. אמא של דרקון קטן? לא! היא רצתה לגלות עולם, לצאת לחופשי! אז כן, היא התחייבה על הדרך לעשות מעשה טוב וללוות את דאנזה, אבל לא לחיות ככה את שארית חייה. והקטע הוא שהיא מקבלת את זה באדישות. כמו רוב הספר הזה. "היי. יש כזה דבר כשפים? מגניב" "דרקון מתקשר איתי בראש. יאי לי".
חבל, כנראה שהעולם לא פועל לפי קארמה למרות הכל.

לא מומלץ כל כך לקרוא את הספר. הוא יותר בשביל להעביר את הזמן בעת מצוקת ספרים, ורציתי להבהיר לכם את זה, קוראים סימניה. שלא תפלו בפח, כמו שפינג נפלה.

» ביקורות נוספות של POLLO
» ביקורות נוספות על שומרת הדרקונים