ביקורת ספרותית על ארמון חצות מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר טוב

---

יש המון רבי מכר לנוער שפופולריים בזמן האחרון.
יש המון ספרים שאני מחכה לקרוא כבר חודשים.
אבל הספר הזה הגיע אליי באופן קצת יותר מיוחד. כלומר, זה לא שתכננתי מראש לקרוא אותו.
אי שם, בשלהי אוגוסט החם, בכנס נוער קורא (ששם, דרך אגב, זכיתי למפגש קצרצר עם כמה אנשים מהאתר), זכיתי בקבלת ספר חינם.
המדפים היו מלאי ספרים, מכול הסוגים. הכול שם היה פשוט מוצף.
ואני החלטתי לי בתמימות לקחת את ארמון חצות. לא הכרתי אותו מלפני זה, לא קראתי עליו ביקורות בסימניה, או משהו בסגנון, ככה שכשבחרתי אותו זה היה אך ורק בגללו.
ואני לא מתחרט שבחרתי אותו.

אני חצי הודי. סבא וסבתא שלי הודים, וגם הרבה מהמשפחה שלי נולדו שם. זה דבר די מיוחד בארץ, וכשאני מספר את זה לאנשים רובם מתלהבים או מצחקקים.
בגלל זה, כשראיתי שהספר מתרחש בהודו, חייכתי לעצמי.
במהלך הקריאה למדתי המון על התרבות ההודית. על אמונות טפלות, טקסים, ובכללי, ראיית העולם ההודית בתקופת המשטר הבריטי.
זה היה מאוד נחמד, ושונה. בעיקר שונה.
וכשאני אומר שונה אני מתכוון לשמות מיוחדים יותר (אריאמי, רושאן, ג'ווהל..), אווירה מיוחדת יותר, וכול מנהגים שונים ומגוונים.
זה בהחלט הוסיף לחוויה.

אז לספר עצמו.
חבורה של כמה נערים ונערות מבית יתומים הודי, יוצאים למסע בעקבות הצדק, האמת, ומתוך הרצון להגן על חבר בחבורה.
הם מאוד תמימים, אמיתיים, ונחושים.
בלי אינטרסיים אישיים, בלי תככנות או שקרים (לפחות לאורך רוב הדרך), רק הם עצמם והלב שלהם.
כן, יכול להיות שזה קצת קיטשי מדי, ומזכיר מדי פעם את "חבורת כוח המוח" ודברים מהסוג הזה שהייתי קורא ביסודי.
אבל זה מאוד יפה. וטהור.
אבל הנערים לא מבינים עד כמה עמוקה הצרה שהם מסתבכים בה, היא אפילו על טבעית, ואולי קצת גדולה עליהם.
אבל לא נראית אפילו לא לרגע אחד טיפת ייאוש.
אתם כבר מצליחים לזהות את ה"האפי אנד" שמגיע בסוף?

הכתיבה של רואיס סאפון מדהימה.
דימויים מקסימים, תיאורים יוצאי דופן וזרימה לאורך כול הספר.
פשוט כיף להעביר איתו את הזמן.
הספר מתאר מסע לאורך הזמן, הרבה תפניות ושינויים, ולפעמים אפילו קצת קשה לעקוב.
הוא סוג של ספר מתח, אבל אני חייב להודות שהוא הרבה יותר קליל.
יש בו אווירה חמימה ונעימה, כזאת שאי אפשר להסביר במילים.

כוכב אחד יורד על כמה קטעים די מרוחים, דמויות קצת שטחיות וחוסר הגיון בחלק מהקטעים.

ספר טוב מאוד בכללי.
לא מתיימר להיות יותר ממה שהוא, אמיתי מאוד, נוקב, ופשוט כיף לקרוא אותו כשרוצים קצת להתרענן או להעביר את הזמן.
מומלץ לקרוא.

» ביקורות נוספות של POLLO
» ביקורות נוספות על ארמון חצות